רא"ש על התורה/בראשית/מא
א
עריכהמקץ שנתים. פירש"י כתרגומו מסוף וא"ת מה בא לחדש לנו. וי"ל שבא להורות לנו שזה מקץ פירושו מסוף לפי שיש לשון מקץ שאינו סוף מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו חפשי ועל כרחך אינו מסוף שבע שנים שהרי מקרא מלא שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם לפיכך פירוש המיישר מעקשים למישור:
שנתים ימים. יש לשאול מאימתי מתחילין אלו שנתים ימים וא"ת מחלום שר המשקים זה אינו שהרי לכאורה לא היה יוסף אסור בבית הסוהר זמן מרובה שהרי ותשא אשת אדוניו את עיניה קרוב היה לכניסתו בבית כדמשמע לשון אחר הדברים האלה ותשא וכו' ובכל מקום שנא' אחר סמוך ואחרי מופלג וידוע הוא שנמכר בן י"ז שנה ובעומדו לפני פרעה היה בן ל' שנה א"כ אותם שנתים ימים אימתי התחלתן. ושמעתי מפי אחד מרבותי שזה מקץ ר"ל מקץ עשר שנים וכן מצינו מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ וילמד סתום מן המפורש וה"פ מקץ עשר שנים ועוד שנתים ימים כעין שאמר כי אם זכרתני אתך והזכרתני ואלו הם שנים עשר שנים שהיה בבית הסוהר ועתה ניחא שבתוך שנתו נשאה אשת אדוניו עיניה אליו וי"ו שנה כשנמכר ושנה א' בבית אדוניו הרי י"ח וי"ב שנה בבית הסוהר הרי שלשים שנה ויציב:
מדרש. ילמדנו רבינו הרואה את הגשמים בזמן שהבריות צריכות להם כיצד מברך כך שנו רבותינו על הגשמים הוא מברך הטוב והמטיב והגש' מהיכן יורדין ר' אליעזר אומר העולם מימי אוקיינוס הוא שותה אמר לו ר' יהושע והלא מי אוקיינוס מלוחים הם א"ל מתוקים מן העבים שברקיע דאמר ר' שמעון למה נקרא שמם שחקים ששוחקים את המים וממתקים אותם ואח"ך יורדין בקצבה שהקב"ה קוצב לבריות כמה גשמים ירדו מראש השנה לר"ה אמר ר' שמעון בן יוחאי כשישראל זוכין יורדין על הצמחים על האילנות על הזרעים והעולם מתברך וכשישראל חוטאים יורדין בימים ובנהרות ומ"מ אין פוחת מן הקצבה שפסק שכל דבר שיוצא מפי הגבורה הוא נותן קץ לחמה קץ שנא' מקצה השמים ולשמים שם קץ שנא' ולמקצה השמים ולארץ שם קץ שנא' בורא קצות הארץ ליציאת מצרים שם קץ שנא' ויהי מקץ שלשים שנה וכו' לחשך שם קץ שנא' קץ שם לחשך ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו שנא' ויהי מקץ:
ז
עריכהויקץ פרעה והנה חלום. וא"ת למה אמר על השבלים והנה חלום. י"ל לפי שאי אפשר שהשבלים שיבלעו זה את זה אבל הפרות יכול להיות לפי שבעלי חיים בולעים אשה את רעותה:
ח
עריכהותפעם רוחו. ובנבוכדנצר כתיב ותתפעם רוחו לפי שהיו שם שתי פעימות כדפירש"י. וא"ת מאי שנא שכעס על החרטומים ופרעה לא כעס אדרבא פרעה היה לו לכעוס על חרטומיו שהיה מגיד להם החלום והמה לא הבינו פתרונו יותר מנבוכדנצר שלא היה מגיד להם לא חלום ולא פתרון. ויש לומר דכדין כעס נבוכדנצר על החרטומים שהרי כתוב ומילתא די מלכא שאיל יקירא ואחרן לא איתי די יחוינה קדם מלכא כלומר אהרן שהיה לובש אורים ותומים ליתיה קמן שיהיה מתנבא כל סוד וכל עצה וה' וח' מתחלפות אחרן כלו' אהרן אז כעס נבוכדנצר עליהם אמר להם ארורים רשעים מי נתן לי עצה רעה להחריב בית המקדש אשר היה בו מקום שכינה הלא אתם יעצתם עלי מיד כעס וא"ת מה היה הסיבה מאת הבורא ית' ששכח נבוכדנצר הכל חלום ופתרון ופרעה לא שכח אלא פתרון לבד. וי"ל לפי שהשעה צריכה לכך כדי להעלות דניאל לגדולה שהיה מתכעס הצורר על ישראל שהיו מואסים להשתחוות לצלם השמש:
י
עריכהויתן אותי במשמר בית שר הטבחים אותי ואת שר האופים. וא"ת מה צריך לומר ב' פעמים אותי וכי לא היה מספיק לומר ויתן אותי במשמר ואת שר האופים או לשתוק מהראשון. וי"ל דאצטריך למימר שניהם שלא תאמר שהבין יוסף מתוך הסוהר שהיה א' במצר וא' במרחב שזה דינו למיתה וזה דינו לחיים לכן אמר ויתן אותי במשמר אותי ואת שר האופים דהיינו שנינו במקום א' זה כמו זה ולא השגיח רק מחכמת נבואה ומפתרון חלום:
יד
עריכהוישלח פרעה ויקרא אל יוסף. אריב"ל מתוך צרה רווחה מתוך אפלה אורה מתוך נפילתם של צדיקים רוממותם וכד"א אם נבלת בהתנשא חנניה מישאל ועזריה ניבולם רוממותם מרדכי וילבש שק ואפר ומרדכי יצא מלפני המלך יוסף ענו בכבל רגלו ונתרומם ויוסף הוא השליט על הארץ כשבא לו' החלום בקש לבדקו. א"ל והנה מן היאור עולות שבע פרות אמר ליה יוסף לא ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר וכן בכל דבר ודבר בדקו אמר ליה אחרי היית כאשר חלמתי שנא' אחרי הודיע ה' אותך כל זאת והוא שאביו ברכו בן פורת יוסף כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף כדכתיב אלה תולדות יעקב יוסף זה נקרא בני בכורי ישראל וזה הבכורה ניתנה ליוסף זה גלה לחרן וזה גלה לארץ מצרים זה נתרומם ע"י חלום וזה נתרומם ע"י חלום: