ר"ן על הרי"ף/שבועות/פרק ה
שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים כו' תננהו לכולהו: בקרובים. שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקיד אצלו: בפני בית דין ושלא בפני בית דין אם מפי עצמו. נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה אחר שבועה אמן ואח"כ הודה חייב קרבן דכתיב וכחש בעמיתו [ואפילו] כל דהוא: מפי אחרים . ולא ענה אמן כגון משביע אני עליך שתחזיר לי פקדוני ואמר אין לך בידי: אינו חייב עד שיכפור בב"ד. משום דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב ומשבועת העדות גמרינן ליה וס"ל לר"מ דון מינה ומינה והתם בב"ד כתיב כדאיתא בפרקין דלעיל: וחכ"א וכו'. דסבירא להו דון מינה ואוקי באתרה כלומר דבתר דגמרינן מושבע מפי אחרים בפקדון מעדות אנן משוינן אותו למושבע מפי עצמו הכתוב במקומו דהיינו בפקדון: וחייב על זדון השבועה. דלא כתיב ביה ונעלם: זדון השבועה היינו שזוכר על הפקדון ויודע שחייב על כפירתו קרבן: ועל שגגתה עם זדון הפקדון ששגג בקרבן והזיד בפקדון: ואינו חייב על שגגתה. אם הוא סבור לישבע באמת [שאינו זוכר בפקדון] משום דאנוס הוא: בכסף שקלים הקנוי בשני סלעים דבכריתות פרק דם שחיטה ילפינן לה שכל האשמות הן בכסף שקלים מאשם מעילות דכתיב בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם ואף אשם תלוי ילפינן שהוא בכסף שקלים אף על גב דודאי אינו אלא חטאת בת דנקא: גרסינן בגמרא אלמא קסבר רבה הכופר בממון שיש עליו עדים פטור. פירוש משום דכיון שהעדים יודעין בדבר אינה אלא כפירת דברים ולפיכך פטור מקרבן וא"ל רב חנניא לרבה תניא דמסייע לך וכחש פרט למודה לאחד מן האחין [או] לאחד מן השותפין ובסמוך מפרש לה ונשבע על שקר פרט ללוה בשטר וללוה בעדים וקס"ד דהיינו כופר בממון שיש עליו שטר או עדים א"ל אי משום הא לא תסייען באומר לויתי ולא לויתי בשטר לויתי ולא לויתי בעדים. כלומר דהך מתניתין לאו בכופר ממון קאמר אלא במודה בממון וכופר שלא
כתב לו שטר עליו ולא היה עדים בדבר ממאי מדקתני וכחש בה פרט למודה לאחד מן [האחים] או לאחד מן השותפין האי לאחד מן האחין ה"ד אילימא דאודי ליה בפלגא דידיה הא איכא כפירה דאידך אלא לאו דאתי בתרי ואמרו ליה מתרוינן יזפת ואמר להו מחד מינייה יזפי כלומר כל המנה דהויא ליה כפירת דברים ומדרישא כפירת דברים סיפא נמי כפירת דברים ומסקינן רבי יוחנן אמר הכופר בממון שיש עליו עדים חייב שיש עליו שטר פטור משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות כדילפינן בפ' שבועת הדיינין והאי דלא הוי עדים שעבוד קרקעות כיון דקיימא לן שעבודא דאורייתא אפרש לפנינו בפרק שבועת הדיינין בס"ד: ובירושלמי בהאי פירקא דרשינן האי וכחש בעמיתו בגוונא אחריתי וכמו שכתב הרי"ף ז"ל וה"ג התם וכחש בעמיתו לכשיצא [לוידויו] בשבועה פרט למכחיש באחד מן השותפין פרט למכחיש בעדים ובשטר אמר רבי יוסי הדא אמרה ב' שלוו מאחד אע"ג דלא כתיבי אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה ולא עבדין כן שנים שהפקידו לאחד ובא האחד ליטול את שלו אין שומעין לו נעשה ככופר על חלקו ויהא חייב אחד שהפקיד לב' כפר בו זה חייב כפר בו זה חייב הפקיד להם שוה פרוטה לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה [ומה בא אילו נשבע ונשבע שמא אין מביאין קרבן על חצי פרוטה] תמן כל שבועה חלה על פרוטה והכא שבועה חלה על חצי פרוטה. והכי פירושה וכחש בעמיתו לכשיצא ויודה [גי' ד"ת: וידוייו] בשבועה כלומר שיצא ונפטר מהודאתו באותה שבועה שאילו הודה היה חייב לשלם ובשבועה זו נפטר ממנו פרט למכחיש באחד מן השותפין וכגון שבא אחד מן השנים שהפקידו אלו כאחד ותבעו והוא כפר בו ונשבע פטור מפני שלא היה חייב ולא רשאי ליתן לא' מהם חצי הממון עד שיבא חבירו עמו ויתן לשניהן אמר רבי יוסי הדא אמרה שנים שלוו מאחד אע"פ שלא כתבו שיהו אחראין וערבאין זה לזה אלא כתבו אנו פלוני ופלוני לוינו מפלוני מנה אפ"ה אחראין וערבאין זה לזה וחייב כל אחד לשלם הכל דכי היכי דאמרינן דשנים שהפקידו אצל אחד שאין אחד מהם יכול לומר לנפקד נתחייבת לי במחצית הממון אלא אומר לו לא נתחייבתי אלא לשניכם אף שנים שלוו מאחד אין אחד מהם יכול לומר לא נתחייבתי אלא במחצית הממון אלא המפקיד או המלוה יכול לומר לשניכם הפקדתי או הלויתי וכל אחד חייב בכל ובתר הכי קאמר ולא עבדינן כן כלומר לא נהגו כן אלא כולן כותבין אחראין וערבאין זה [לזה] על דרך שופרא דשטרא והדר מפרש שנים שהפקידו לאחד בא א' ליטול את שלו אין שומעין לו אין גרסינן בחירק תחת האלף ופירושו אם שומעין לו נעשה ככופר על חלקו של זה ויהא חייב שהרי כבר יצא ידי שבועה מזה וכשיבא חבירו או יודה לו בחלקו או יכפור שהרי כל אחד שלו הוא תובע ואין לזה בחלק זה דין ודברים שהרי אתה אומר שכל אחד מכיר את שלו ונוטל אלא מדקא פטר ליה בברייתא ש"מ שאין שומעין לו: ובתר הכי אמר אחד שהפקיד לשנים [כפר בו זה חייב] כפר בו זה חייב פירוש לפי שכל אחד מהם חייב על הכל הלכך כופר בממון הוא ואקשינן הפקיד להם שוה פרוטה וכו' כלומר שאם אתה אומר שחייב כל אחד שבועה על הכל נמצאת אומר שאם הפקיד להם פרוטה השביע את זה וחזר והשביע את זה כל אחד חייב ונמצאת מחייב קרבן על פחות משוה פרוטה והתורה אמרה לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה כדאיתא בירושלמי בפרק שבועת הדיינין ומפרקינן תמן כל שבועה חלה על פרוטה שהרי כל אחד מהם חייב על הכל אבל במפקיד חצי פרוטה שבועה חלה על פחות משוה פרוטה בתמיה והרי"ף ז"ל פסק כרבי יוסי דאע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה [אחראין וערבאין זה לזה] ואיכא למידק דהא בפ' המפקיד תנן המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו ושלם הנפקד ולא רצה לישבע ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לנפקד משום דמפקיד מקני ליה כפילא בההיא הנאה דשלם ולא רצה לישבע ואיבעיא לן עלה אם שלם מחצה אי מקנו ליה פלגא דכפילא או לאו ובתר הכי איבעיא לן שותפין ששאלו ושלם אחד מהם מהו כלומר אם תמצא לומר דכששלם מחצה דאיבעיא לן מקמי הך בעיא לא מקני ליה כפילא מפני שלא שלם כל הנתחייב בו הכא ששלם כל מה שהיה חייב עליו מאי ומשמע מיהא דשנים שלוו אין כל אחד חייב אלא במחצה דאם איתא דחייב בכל מאי קמיבעיא לן שלם אחד מהם מהו היינו בעיא גופא דשלם מחצה מהו איכא למימר דאע"ג דמדינא כל חד וחד מיחייב [בכוליה] אפילו הכי איכא למימר דמקני ליה כפילא הכא טפי מבשלם מחצה דאומדן דעתא הוא שהרי פע כל מה שהוא חייב לפרוע משלו דההוא פלגא אחרינא אם פרעו משל חבירו חוזר וגובהו ויש לתרץ עוד ולומר דשנים שלוו מאחד או שהפקיד אחד אצלם אין אחד מהם חייב לפרוע הכל אלא מדין ערב שאם אין נכסים לשותפו יגבה ממנו אבל בזמן שיש לו נכסים לא יתבע ערב תחלה אלא גבי מכל אחד פלגא דרמי עליה ומשום הכי איבעיא לן כיון דשלם כל מאי דרמי עליה כדין בעל חוב מקני ליה כפילא או דלמא כיון דאכתי פש חיובא גביה באידך פלגא מדין ערב הוי ליה כשלם מחצה ולא מקני ליה כפילא והיינו נמי דתניא בתוספתא בפרק קמא דמציעא שנים שלוו בשטר אחד ופרע אחד מהם את שלו השטר במקומו והלה כותב לו התקבלתי את שלך מדקתני את שלך משמע דלא מיחייב מדין בעל חוב אלא בפלגא וה"נ מוכח בפרק השואל דגרסינן התם שותפין ששאלו ונשאל לאחד מהם מהו כוליה שואל בעינן וליכא או דלמא לההוא פלגא דשייליה מיהא מפטר ואם איתא דבכל חד וחד מיחייב בכוליה מדין בעל חוב אמאי לא מיפטר ואפילו בכל דאי כוליה שואל בעינן הא איכא וכ"ת כיון דאיכא שואל אחרינא בהדיה לאו כוליה שואל הוא אם כן בההוא פלגא נמי לא מפשטר אלא פלגא דידיה וה"נ מוכח בתוספתא דבבא בתרא דתניא התם המלוה את חבירו על ידי שני ערבים לא יפרע מאחד מהם ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע ממי שירצה והכי פירושא לא יפרע מאחד מהם תחלה אלא כשהוא בא לגבות מהם יפרע מזה מחצה ומזה מחצה אין לו גובה מן השני והרי [שני] ערבין הללו הרי הם לענין ערבות כשנים שלוו מאחד ואפ"ה אמרינן דכל זמן שיש נכסים לשניהם אינו גובה אלא מזה מחצה ומזה מחצה ומינה דשנים שלוו מאחד ה"נ דיינינן אבל הרמב"ם ז"ל כתב בשני ערבים שיפרע מאחד מהם שירצה: ולמדנו גם כן מזה הירושלמי בשנים שהפקידו אצל אחד ובא אחד מהם ליטול את שלו דלא כל הימנו ומיהו כל היכא דאיתי במתא שליחותיה עביד ובכל הממון נמי משתעי דינא בהדי נתבע והכי מוכח בפרק מי שהיה נשוי דאמרינן התם הני תרי אחי או תרי שותפי דאית לה דינא בהדי חד כו' ורבינו אפרים ז"ל כתב דליתיה לירושלמי משום דבגמרא דילן לא אשכחן כופר באחד מן השותפין דפטור אלא כגון דאתו תרווייהו ואמרי מתרוינן יזפת ואם איתא להאי דינא דירושלמי אמאי לא מוקי לה בכי האי גוונא שאחד מן השותפין תובע חלקו וזה כופר בו אלא משמע דליתיה לדינא דירושלמי ואפשר לומר דאי משום הא לא איריא משום דבגמרא דילן תנא פרט למודה דאלמא דמשום הודאתו פטור מתרץ לה כי האי גוונא ובדתבעי לה תרוייהו אבל בירושלמי דתני פרט למכחש משמע אע"פ שאינו מודה לשום אחד מהם ותרתי מתניתא איתנהו וכן הסכים הרמב"ן ז"ל שאין אחד מן השותפין רשאי לתבוע חלקו כל היכא דליתיה לחבריה במתא אבל הראב"ד ז"ל פירש הירושלמי בהפך וכן כתב הדא אמרה כלומר מדקאמר פרט למכחש באחד מהם דהוה ליה כפירת דברים שהרי חבירו יכול לתבוע כל החוב ה"נ שנים שלוו ונמצא אחד מהם פורע את הכל ואין זה מחוור שאין הירושלמי מתפרש לו יפה אבל הרשב"א ז"ל מסכים לדבריו:
הדרן עלך פרק שבועת הפקדון