מהו להציל כבשה מן הארי, א"ל לא שאלתוני אלא על הרועה. מהו להציל הרועה מן הארי, א"ל לא שאלתוני אלא על הכבשה.

שאלוהו, אם יש להציל את בת שבע מיד דוד כששלח אחריה. ובתוס' בקטנה לא מיירי שאינה בת עונשין, וכפי חז"ל [סנהדרין סט:] בת שבע קטנה היתה בת ח' שנים נכדה של אחיתופל. וא"כ לא ניתן להצילה בנפשה. ויש קושיא בתוס' הא זכור לאו בר עונשין דאנוס הוא, והיינו דקמבעיא ליה אם יש לדרוש מתיבת נער אפילו קטנה כי קושיין, או דלמא דבתוס' א"ל מדאיבעיא להו בזו מפני הספק מכלל דפשיטא להו דמצילין את אוריה שהיה נרדף מדוד, ואמאי דלמא מלך שאני דכתיב "שום תשים עליך מלך" ואין מציל מידו, דלב מלך ביד ה' ושליחא דרחמנא הוא. וא"ת א"כ איך כתיב ואמר להרגך ולדידך מאי ותחס עליך אלא ה"ק אם לא היית ראוי למלכות היית הורגך, אבל מאחר שבשביל צניעותך ראוי אתה להיות מלך צריך לחוס עליך.

ממזר מהו שיירש, מהו שייבם. אפשר ששאלו ממנו אם היה חי אותו ממזר שנולד מבת שבע, אם היה יורש המלכות. דאיכא למימר, שאין כבוד לישראל שימלוך ממזר. אולי יש לרמוז בפסוק [דברים ט"ז ט"ו] "מקרב אחיך" ולא מן המרוחק שבאחיך, אע"פ שאחיך הוא מרוחק הוא, שלא יבוא בקהל.

והשיב להם, מהו שייבם המלך, אע"פ שרצה ליבם אין שומעין לו, שאינו כבודו, כדאיתא פרק כהן גדול [סנהדרין יח.] ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול [סנהדרין יט:] שאין הכבוד שלו אלא של כל ישראל. ע"ד [אסתר א ט"ז] "לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה" שתוכל למחול, "אלא על כל השרים והעמים". א"כ כבוד המלך הוא כבוד העם, ואין ספק שממזר לא יירש המלכות אפילו הוא בכור.

מהו לסוד את ביתו, א"ל מהו לסוד את קברו. כמדומה ששאלו אם מותר לסוד בזמן הזה שבית המקדש חרב. אמר להו, מאחר שבית המקדש חרב הו"ל כקבר, בתיהם קבריהם, שהרי אנו מתים בעונותינו, ומה לסוד ביתו, "ישב בדד וידום כי נטל עליו" [איכה ג כב].