קרבן מנחה (חאגיז)/קג
קג. כי הנה יוצר הרים וגו' [עמוס]
כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלהי צבאות שמו: [עמוס ד יג]
דע שהדבר הרוחני אע"פ שאינו גוף, יש בה כח וחוזק מן הדבר הגופני ומושל בו. לכן, גדול כח הדבור מן המעשה, וכדתנן [רפ"ג דערכין] נמצא האומר בפיו שם רע, גדול מאונס ומפתה. וכן מצינו, שלא נחתם גזר דינם של אבותינו אלא על לשון הרע.
ובזה יובן מה שאמרו ז"ל [חגיגה ה:] אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו עתיד ליתן את הדין, והכתוב מכריזו, "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח" - והרוח שאינו גוף, מפרק ההרים הגבוהים ומשבר סלעים, אף אתה אל תתמה כי – "מגיד לאדם מה שיחו", עיין סימן תס"ג.
עוד דע[1], שאמרו הטבעיים, שכל גוף ארציי מקשיי אם יצוייר שיוותר והיה דק, יהיה יותר גדול בכמות. כגון דרך משל, מדה אחת מן הסלע, אם תפורר והיה למים, יהיה עשר מידות. ומידה אחת מן המים כשתדוק דק כהבל ותעשה רוח, יגדל עשרה פעמים. נמצא חלק אחד מן הקרקע הוא מאה מן הרוח. ומדה של רוח אם יתלהב באש, יעשה עשרה חלקים, הרי אחד מן הגוף הקשה שלמטה כשמגיע ליסוד האש נעשה אלף. ולכן, כשתכתוב בנייר ובדיו א שהוא גופני, יורה אחד. וכשתוציא מפיך רוצה לומר אלף.
וזהו בדברים התחתונים שהם שימוש לזה העולם השפל, ועל ערך זה כשעולים למעלה מאלף, נעשה רבבה. וז"ש אלף אלפין ישמשוניה – למטה, וריבוא רבוון קדמוהי יקומון - כשמגיעין קדמוהי.
עם זה תבין מ"ש בסימן ל"ט, שהקב"ה הלך וצמצם מלמעלה למטה בהדרגה זו.
יפל מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש [תהלים צא]
וז"ש "יפול מצדך אלף" הוא עוה"ז שהוא שמאל, והוא קרוב אלינו ומצידנו. אבל בימין היא גבורה הוא העולם הבא – "ורבבה מימינך", שאין נוגע לך כי רחוק ממך הדבר.
זה יתנו על העבר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה': [שמות ל יג]
זה יתנו - הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמר לו כזה יתנו [רש"י שם].
ועם זה תבין, שהראה לו הקב"ה מטבע של אש, שהיה תמה איך חצי השקל יהיה כופר נפשו של אדם, אמר לו הקב"ה, לא כמו שאתה סבור שנראה בעיניך דבר קטן, ראה אותו של אש, ומשם עולה כך כל דבר טוב הנעשה לשם אבינו שבשמים, הולך ומתגדל בכמות ובאיכות, עד יקום קודמוהי יתעלה שמו לעד.
ותבין עם זה מ' שהעמידו לאדם עד מאה [חגיגה יב ע"א עי"ש במסורת הש"ס] בבחינת האויר, שלא יעלה בדעתו יותר למעלה.
[1] בספר שערי רחמים ומנחת אליהו [ביאורים לתפילה מאת הגר"א מווילנא] הביאו מכת"י החיי אדם שהביא דברי רבינו בתוספת נופך וז"ל:
"ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם" וכו', איתא במדרש, [דברים פ"א] אמרו לו ישראל, רבינו משה, הקב"ה לא נתן קצבה לברכותיו, ואתה נותן קצבה. אמר להם, מה שברכתי אתכם משלי ברכתי, כשיבא הקב"ה יברך אתכם כאשר דבר לכם עי"ש.
ומקשים המפרשים, למה מתחילה אמר אלף פעמים, ואח"כ צריך לתקן "כאשר דבר לכם", הל"ל בקיצור ויברך אתכם וגו'. גם דקדקו מילת "עליכם ככם" שהוא למותר.
וביארתי ע"פ מה שבארתי על פסוק "אדם אחד מאלף וכו' ואשה" וכו' דקשה, דהול"ל אשה לא מצאתי, מאי בכל אלה. ועוד, למה נקט דוקא אלף.
וביארתי, ע"פ מש"כ בספר "קרבן מנחה", למה אות א' בכתיבה הוא עולה למנין אחד, ובדבור עולה למנין אלף. וכתב שע"פ התוכנים כאשר יצוייר לעשות מעפר מים, יהיה המים מזוכך עשרה פעמים יותר מהעפר, וכן האויר מהמים, וכן האש מן האויר. נמצא האש הוא פי אלף מעפר, כי כל דבר רוחני, הוא בכמות יותר ממין הגשמי אלף פעמים. ולכן בכתיבה הוא גשמי הוא רק אחד, אבל בדבור שהוא רוחני עולה אלף.
וכן כאשר יקדש אדם עצמו שיהיה רוחני, צריך לקדש עצמו אלף פעמים נגד שאר בני אדם. ולפי זה ניחא, שהיו ישראל באותו פעם ככוכבים שהם ששים ריבוא, וזשה"כ "והנכם היום ככוכבי השמים" וכו' ור"ל ס' ריבוא צדיקים. וע"ז אמר משה, יוסיף ה' בכם צדקות, כמש"כ במדרש "צדיקים כיוצא בכם", ר"ל יוסיף עליכם צדקות כמו שאתם היום, אלף פעמים.
אבל, ישראל הבינו שמברך אותם בבנים, ולכן אמרו למה אתה נותן קצבה. והשיב, אין כוונתי על ברכת הזרע, רק על הצדקות, וזה משלי, כמו שאני מזוכך אלף פעמים כך תהיו אתם, אבל לענין הברכה "ויברך אתכם" וכו'.