קרבן מנחה (חאגיז)/טז
י"ו. לשד השמן [בהעלותך]
שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן: [בהעלתך יא ח']
לשד השמן - לחלוח של שמן, כך פרשו דונש. ודומה לו [תהלים לב ד'] נהפך לשדי בחרבוני קיץ. והלמ''ד יסוד, נהפך לחלוחי בחרבוני קיץ.
ורבותינו פרשוהו לשון שדים, אך אין ענין שדים אצל שמן. ואי אפשר לומר לשד השמן לשון וישמן ישורון, שאם כן היה המי''ם נקוד קמ''ץ קטן וטעמו למטה תחת המי''ם, עכשיו שהמי''ם נקוד פת''ח קטן והטעם תחת השי''ן, לשון שמן הוא, והשי''ן הנקודה בקמץ גדול ואינה נקודה בפתח קטן מפני שהוא סוף פסוק. [רש"י שם]
"לשד השמן" פירש רש"י, דלדברי רז"ל היה לינקד המ"ם בקמץ קטן שהוא צירי. ועיין במזמור ק"ט [בתהלים, פסוק כ"ד] "ובשרי כחש משמן"[1].
האנכי הריתי [שם]
האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו: [בהעלתך יא, יב]
"האנכי הריתי" - אפילו תימא שאנכי הריתי, כמו שאמרו חז"ל בשבילי נצלתם כולכם, אבל בשביל זה לא "ילידתה'" לומר "שאהו בחיקיך".
הצאן ובקר ישחט להם [שם]
הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם: [שם כ"ב]
הצאן ובקר ישחט להם - לא היה מספיק, לפי שהיה צריך להקריבם אל פתח אהל מועד, ולא היו שם אלא ג' כהנים, אבל דגי הים יספיקו[2].
[1] ולפי"ז "אם את כל דגי הים" וגו' אינו בתמיה כמו "הצאן ובקר" וגו', אלא בניחותא, דכה"ג ימצא להם.
[2] קשיא לרבינו, דהתם כתיב "משמן" בקמץ קטן תחת המ"ם, ואף שהוא מלשון וישמן ישורון, ולא מלשון לחלוח שמן.
ויש ליישב דברי רש"י, כפי שכתב הרד"ק שם: "מהשומן שהיה בשרי מקודם". וכן הקשה ותירץ בספר איי הים [למסכת יומא דף ע"ה].