קרבן אליהו/שלא להותיר מבשר הפסח

שלא להותיר מבשר הפסח

יד. שלא להותיר כלום מבשר הפסת למחרתו שהוא יום ט"ו בניסן שנאמר: [שמות יב י] "לא תותירו ממנו עד בקר".

בשורש מצוה זו פירש בספר החינוך [מצוה ח'] וז"ל: נצטוינו שלא להותיר ממנו, הענין הוא כדרך מלכים ושרים שאינם צריכים להותיר מתבשילם מיום אל יום, ועל כן אמר שאם יותיר ממנו שישרף כדבר שאין חפץ בו עכ"ל.

ואני אומר, ששורש מצוה זו לרמוז על גודל סיפור היציאה ממצרים, ולכן אמר לא תותירו ממנו עד בוקר כדי שלא ימהרו האכילה לישן על מיטתם, ובהיותם מאריכים בשולחנם ימשך התאוה לאכול בהיותן בלי שינה, וכל זה הזמן יהיו מדברים מענין היציאה, ולכן בא ציווי ד"לא תותירו" כדי למנוע שינה מעיניהם.

עוד  רמז, כיון שהקרבן בא על ע"ז שבמצרים היו עובדים לשה לשוחטם לעיניהם לכן זמן אכילתו בלילה בעוה"ז הדומה ללילה ורוב העולם עובדי פסל הם ואומרים (שמה שבעתם) [שמהשפעתם] הם אוכלים לכן ציוה הקב"ה לישראל  (לכות) העגל הזה לשוחטו ולכלותו בגלות לבדול עצמם ממנו וישראל המצפים לבוקר שהוא זמן הגאולה לא יותירו ממנו עד זה הזמן מעט, שמעט מעט מחלישים כח ע"ז בכפירתם בה ובהתלוצצות בה ועל רמז זה אמר על הקרבן לא תותירו ממנו עד בקר על הגאולה הדומה לבוקר.

מצוה זו: זבחים פרק דם חטאת [דף ו']. ומכילתא. והרמב"ם הלכות קרבן פסח פרק י'. סמ"ג לאוין שנח. ספר המצות לאוין קי"ו.