קרבן אליהו/שלא לאכול הפסח נא ומבושל

שלא לאכול הפסח נא ומבושל

יג. שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל כי אם צלי אש, שנאמר: [שמות יב ט] "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים", הענין הזה, שלא יאכלו אותו קודם בשולו אפילו בצלי, וזהו פירוש "נא", (שאפי') [ש]הבשר שהתחיל בו ממעשה האור וניצלה מעט ואינו ראוי לאכילת אדם [עדין] נקרא נא. אבל כשהוא חי לגמרי שלא התחיל בו האור כלל - אין בכלל לאו דנא ללקות עליו משום לא תאכלו ממנו, אבל אסור דאורייתא, שכל שאינו צלי אש אסרה התורה דרך כלל. ופירוש "בשל" שבשלו במים או בכל משקה או במי פירות, שנאמר "ובשל מבושל" ריבה הכל.

בשורש מצוה זו כתב בספר החינוך [מצוה ז] וז"ל: מצוה זו להזכיר נס יציאת מצרים וזהו שנצטוינו לאכלו צלי דוקא לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי שהוא מאכל טוב ומטעם אבל שאר העם אינם יכולים לאכול מעט בשר שתשיג ידם כי אם מבשול כדי למלאת בטנם.

ואנו שאוכלים הפסח לזיכרון שיצאנו לחירות להיות ממלכת כהנים וגו' קדוש ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ושרות מלבד שאכילת הצלי יורה על החיפזון שיצאו ממצרים ולא יכלו לשהות כדי לבשלו בקדרה ע"כ.

ואני אומר, ששורש מצוה זו משום שהקב"ה הכניסם במצרים כדי להשפילם בחומר ובלבנים כדי שיקבלו אש דת, ובהיותם שפלים יוכלו לקבלם, כי ג' עזים הם ישראל באומות כארז"ל [ביצה דף כ"ה עא] והתורה נקראת "תושיה" שמתשת כחו של אדם ומכניעו לעול המצות. והאוכל בשר שאינה מבושלת כל צורכה, נותן אבירות ואכזריות הלב כמו שפירשו רז"ל, ולכן כיון שהיציאה זו היה לתכלית קבלת התורה שצריכה שפלות, כדחז"ל [נדרים דף נ"ה ע"א] "וממדבר מתנה" - אם משים עצמו כמדבר נתנה לו במתנה, רמז באכילת הקרבן שהיה תכלית הניסים "לא תאכלו נא" לרמוז לזה שכיון שתכלית היציאה לקבלת התורה צריך להקדים הסרת הבריאות והאכזריות שכל אשר בשם ישראל יכונה צריך להיות רחמן כדחז"ל [יבמות דף ע"א] מדת האומה ישראלית בישנים רחמנים גומלי חסדים. ולכן ציוה "אל תאכלו ממנו נא" המונע מידת הרחמנות והשפלות.

וצוה על הבישול דלא, שמורה על הרעבון, כדרך הרעבים המבשלים בשר במרק כדי לטבול בו הפת, ואז הקב"ה קיים בהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לכן ציוה על צלי אש דרך אכילת העשירים.

עי"ל כל דבר מבושל מתלכלך הקערה והשולחן ויבא לקוץ בו ויתבזה המצוה בעיניו, לזה ציוה על צלי שכמעט הוא כאכילת פירות ורווחא לבסומא שכיח, ויאכל אקרבן לתיאבון.

מצוה זו: פסחי' פ"ו. ד' הרמב"ם הלכות ק"פ פ"ח ה'. סמ"ג חלק ל"ת סי' ש"ן ושנ"א. [ספר] המצות לאוין קכ"א.