קרבן אליהו/שלא לאכול גיד הנשה

שלא לאכול גיד הנשה

א. וישלח יעקב יש בה מצות לא תעשה אחת, והיא מצות גיד הנשה שנאמר [בראשית לב לג] "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה". והאי לא יאכלו לא נאמר דרך סיפור, כלומר מפני שאירע דבר זה באב, נמנעים הבנים מלאכול אותו הגיד, אלא אזהרת הש"י שלא יאכלוהו.

כתב החינוך: בשורשי מצוה זו, כדי שתהיה רמז לישראל, שאע"פ שיסבלו צרות רבות בגלות מהעמים ומבני עשו, יהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבא להם גואל ויגאלם מיד צר. ובזוכרם תמיד ענין זה ע"י המצוה שתהיה לזכרון יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה [הוא] לפי שהמלאך שנלחם עם יעקב אבינו ע"ה, שבא בקבלה [ב"ר עח] שהיה שרו של עשו, רצה לעקרו מן העולם לו ולזרעו ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשו ציער[1] לזרע יעקב ולבסוף היתה להם ישועה מהם, וכמו שמצינו באב שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו אמן במהרה בימינו עכ"ל.

ולי המחבר נראה לפרש בשורש מצוה זו, שבא לרמז כמה חטא גורם, ובזכרון מצוה זו פורש האדם עצמו מכל טעות שגגה, בזוכרו ששרו של עשו שבא להלחם (מיעקב) [ביעקב] לא יכל לו ליגע בשום אחד מאבריו, כי אם בגיד הנשה סמוך לירך בעבור שנשא שתי אחיות, ואעפ"י שעדיין לא היו מצווים, ק"ו העובר עבירה אחר מתן תורה שכולם מצווים ועומדים שהעובר עליהן מוכן לעונש גדול ושפטים גדולים.

גם משורש המצוה הזו, להיות תמיד נגד עיניו שהקב"ה מגיד מראשית אחרית, שהנה שס"ה גידים באדם כנגד ימות החמה יום ויום כנגד גיד אחד, וגיד הנשה נופל להיות יומו בתשעה באב, ובכל יום ויום יש מלאך אחד, ומלאך של יום ט' באב הוא ס"מ שרו של עשו. והנה נגע בגיד הזה בהיות הוא שר עליו, ורמז הקב"ה על ידו על העתיד (בנגיעת) [בנגיעתו] בגיד הזה שבהיות ששולט (הגיד) [בגיד] הזה שהוא ט' באב יגיע צער לישראל ע"י המלאך השולט בגיד הזה שהוא שרו של עשו. ונמצא שבקיום מצוה זו יזכר שהקב"ה מגיד מראשית אחרית, וכשם שרמז הרע ובא, כן יתקיים הטוב להיות אנו מעותדים לגאולה, כשם שנגאל יעקב אע"ה מידו, ולא די כי אם שברכו וקבל ממנו טובה כעונה אמן בעל כרחו, כן ישיבו אומות העולם כל מה שלקחו ממנו בכפל כדכתיב "תחת הנחושת אביא זהב" ובעל כרחם שלא בטובתם מעלת ישראל כי רבה היא בראותם שה' עזרם והוא הנלחם להם כשם שאירע ליעקב אע"ה שבראות המלאך שהשכינה על יעקב השפיל עצמו לפניו משל למלך כדאיתא במדרש ס"ז פע"ז.

ובזה יובן מאמר בזוה"ק [ח"א ד' צ"ז] וז"ל את גיד הנשה לרבות תשעה באב ע"כ, ועיין בבעל העקדה ז"ל. ונראה לי עם האמור כשהוא פשוט דהול"ל "על כן לא יאכלו בני ישראל גיד הנשה", אמר "את" לרמוז כל האמור, שמלבד מה שמובן מהפשטיות שנגע שם בעבור שנשא שתי אחיות אמר את לרמוז חידוש אחר, לרבות שנגע שם בעבור שהוא גיד שהוא כנגד ט' באב, ושר של הגיד הזה הוא ס"מ שרו של עשו ששלט בזה היום ב"פ שהוא בחרבן שתי מקדשות. לכן אמרו ז"ל כל האוכל גיד הנשה כאילו אוכל בט' באב. ובספר מנחת אליהו הנ"מ [פל"א דף מ"ט ע"א וד"ן ע"א] הארכתי בזה. ועיין בענין זה בלוחות הברית דר"ג ע"ב.

מצוה זו חולין פ' גיד הנשה הרמב"ם ה' מאכלות אסורות פ' ח', סמ"ג לאוין לק"ט, סמ"ק סי' ר"ג, טור יורה דעה סימן ק', רי"ו חלק אדם נתיב ט"ו הלק ה', כל בו סימן ק"ה, רוקח סי' תמ"ט, אגור סי' א' ר"ח, לוחות הברית דף רצ"ד ע"א, וס' המצות לאוין קפ"ג.

פ' וישב יעקב ופ' ויהי מקץ ופ' ויגש ופ' ויחי אין בהם מצות. וכן פרשת ואלה שמות ופ' וארא אין בהם מצות.

פ' בא אל פרעה יש בה תשע מצות עשה ואחד עשר מצות ל"ת.