קרבן אליהו/שלא ימצא חמץ ברשותינו

שלא ימצא חמץ ברשותינו

טו. שלא ימצא חמץ ברשותינו כל ימי הפסח, שנאמר: [שמות יב יט] "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" וביארו חז"ל [פסחים ה ע"ב] לאו דוקא ביתו אלא כל שברשותו, ולאו דוקא שאור שהוא מחמץ דה"ה לחמץ, דשאור וחמץ חד הוא לענין איסורא [ביצה ז ע"ב].

הרב חינוך וז"ל [מצוה יא]: [משרשי] מצוה זו שנזכור שאירע לנו בענין זה שמתוך חפזון היציאה אפינו העיסה מצה, כי לא יכלו להתמהמה עד שיחמיץ, כמו שכתוב [שמות יב לט] "ויאפו את הבצק" ע"כ.

ואני אומר, שבהיות החמץ דומה ליצר הרע, כמו שאמרו רז"ל כו', לכן ציוה שבניסן יצאו ממצרים לקבל דת, ואמרו רז"ל [בתרא דף ט"ז ע"א] אמר הקב"ה לישראל בני בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין וכדחז"ל עוד [סוכה דף בן ע"א] אם פגע בך האי מנוול מושכהו לבית המדרש, לכן ציוה בניסן בעקירת החמץ הרומז ליצה"ר לרמוז שגלו במצרים ונעשה להם נס ביציאה בעבור קבלת התורה לבטל לב האבן מקרבכם. ולכן בא הצווי שמאחר שאנו בעלי דת שלא ימצא חמץ ברשותינו רמז לגופנו, כל שבעת הימים רמז לשני העולם עם השבת.

מצוה זו: פסחים פ"ק. הרמב"ם ה' חמץ פ"ד. סמ"ג חלק ל"ת סי' עז. סמ"ק סי' ל"ו. או"ח סי' תל"א ותל"ד. ח' אדם נתיב ה' ח' ה'. כלבו סי' מ"ח. אגור סי' תשנ"ז. ספר המצות לאוין ר"א.