קרבן אליהו/קידוש החודש
קידוש החודש
עריכהא. לקדש חדשים ולעבר שנים בב"ד הגדול בחכמה סמוך (לארץ) [בארץ] ולקבוע מועדי השנה עפ"י אותו קדוש, שנאמר [שמות יב ב] "החדש הזה לכם ראש חדשים" כלומר כשתראו חידושה של לבנה תקבעו לכם ראש חדש, או אפי' שלא תראו, מכיון שהיא ראויה להראות עפ"י החשבון המקובל, וכן תכלול מצוה זו מצות עיבור השנה.
כתב בס' החינוך: בשורש מצוה זו כדי שיעשו ישראל מועדי ה' (בזמנו) [בזמנם], שהש"י ציוה לעשות פסח בזמן שהתבואה באביב כמו שכתוב: "שמור את חודש האביב ועשית פסח" [דברים טז א], וחג הסוכות בזמן האסיף, כמו שכתוב: [שמות לד כב] "וחג האסיף תקופת השנה". ואלולי עבור השנים יבואו המועדים שלא בזמנים אלו, לפי שישראל מחשבים חדשים לימות שנת הלבנה שהם שנ"ד יום, ח' שעות, ותתע"ו חלקים, והיא חסרה משנת החמה י' ימים, כ"א שעות, ר"ד חלקים, סימן י כ"א ר"ד[1], נמצא שאלולי העבור לא יבא פסח באביב וסוכות בזמן האסיף ע"כ.
ולי המחבר נראה לפרש בשורש מצוה זו שנצטוו ישראל ע"ז כדי שבעבור התעסקות במצוה זו יבא להשכיל בתכונות המזלות ולהבין בחכמת הבורא כי רבה היא וזה מביאו לירא מפניו ולהכיר שפלות דקותו ודלותו ואפילתו כדרך "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה" אז מבין "מה אנוש כי תזכרנו" כו', ולזה אמרו רז"ל [בשבת דף ע"ה ע"א] כל מי שאינו מחשב בתקופות ומזלות עליו נאמר ואל פועל ה' לא יביטו כי באופן שע"י זה בא להסתכל ולהבין בפעולותיו יתברך ולהכיר גדולת האדון ולהשיג נעלמות ולכן נתקן להיות הדבר הזה ע"י גדולי הדור וחסידיהם לפי שהוא ענין חכמה גדולה ומביאו ג"כ להבין בסודות נשגבות וזה אין ראוי כי אם לגדולים וחסידים.
גם שורש מצוה זאת, לקבוע חדשים עפ"י הלבנה כדי שיהיה תמיד נגדם ענין קטרוג הלבנה שקטרגה על השמש ומיעטה הקב"ה כמ"ש [בשבועות ד"ט] ולפייסם אח"כ קבע בה המצוה הזאת שימנו בה ישראל, ובהסתכלות בה יבא לשים בין עיניו כמה הגיע ללבנה בעבור שקטרגה בחמה, ויוסרו כל האנשים מלהתרעם כל אחד בעבור חבירו, אם יש לו דבר מה של גדולה וכדומה.
גם בעת שמתעסקים במצוה זו רואים ישראל שלא אבדה תקותם בגלות המר הזה בהיותם דחופים ושפלים כי גם לאיש תקוה והלבנה יוכיח שאעפ"י שהיא אפילה חוזר (לקמותה) [לקדמותה] ומתלבשת באורה ג"כ ישראל דומה בדומה דלכן נמשלו ישראל ללבנה וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שאף הם עתידים להתחדש כמותה באופן שע"י הסתכלות במצוה זוכרין שלא אבדה תקותם ועוד יחלוף ועתידין להתחדש כלבנה.
גם בהתעסקות מצוה זו באים לזכור שאברהם ושרה הם בבחינת חמה ולבנה, שאברהם אבינו ע"ה בחינת חמה, ושרה לבנה, כמ"ש בספר עמודיה שבעה משם הקדמונים ז"ל כו'[2].
ובהשכיל דבר זה, יבא לזכור נסים שעברו בענין שרה שנפקדה לזקנותה, וכן אברהם, שצרה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, ונס כי נעשו דדיה של שרה אמנו כמעיין, והניקה כמה תינוקות ביום הגמל את יצחק, ונס העקידה, וכאלה רבות. ובהיותם הנסים האלו נזכרים, יבא להדבק עצמו באהבת הבורא ויעורר לבו להיות כראשונים.
מצוה זו סנהדרין פ"ה ר"ה פ' ראוהו ב"ד. הרמב"ם ה' קדוש החדש. סמ"ג עשין סימן מ"ו. סמ"ק סימן ק"א. חלק אדם נתיב י"א חלק א'. לוחות הברית ד' ש"ו ע"ב ובדף שי"א ע"א. ופרטי ענייני ר"ח בד' קמ"ו ע"א וע"ב. ס' המצות עשין קנ"ג.
[1] רמב"ם קדוש החודש [פ"ו ה"ד].
[2] א"ה ס"ט עיין למוהר מהר"י אזולאי ז"ל בס' פני דוד [ס' חיי שרה אות ז].