קרבן אליהו/ספור יציאת מצרים

ספור יציאת מצרים

י. לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן וכל אחד לפי צחות לשונו ולהלל ולשבח לה' יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם שנאמר [שמות יג ח] "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר". וכבר פירשו חכמים [מכילתא בא] דמצות אגדה זו היא בליל ט"ו בניסן בשעת אכילת מצה, ומה שאמר הכתוב "לבנך" לאו דוקא, אלא אפי' כל כל בריה [פסחים קטז ע"א].

וענין המצוה שיזכור הניסים והענינים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם, ואפי' בינו לבין עצמו, אם אין אחרים עמו חייב להוציא הדברים בפיו, כדי שיתעורר בדבר כי בדבור יתעורר הלב.

כתב בספר החינוך [מצוה כא]: בשורש מצוה זו, מה שכתוב בקרבן הפסח, כדי שיזכרו לעולם הנסים הגדולים שעשה השי"ת ביציאת מצרים.

ואני אומר, שענין סיפור יציאת מצרים היא, כדי לזכור הנס הגדול אשר לא נעשה תחת כל השמים. שבהיות אמת שישראל היו במצרים במ"ט שערי טומאה, ואם ח"ו היו נכנסים בחמשים - ח"ו היו נאבדים, ולא להם תקומה עוד לטהרם. מה עשה הקב"ה (להוסיעם) בלבל המערכות וקרב זמנם. וזהו טעם יציאתם בחיפזון קודם שיש בו לסדר'. וזה לא היה ולא יהיה לשנות טבע סדר מערכות השמים. וכיון שהוא כן, יצאו קודם הזמן ולא היו תחת הטומאה, ולא נכנסו בנ' שערי טומאה. ולכן מצוה בחיוב גדול לספר ביצ"מ בענין היציאה דייקא, איך היו קודם הזמן בחסדו ית' שהפליא עמנו ובלבל המערכות, והזמן המאוחר הקדימו בהביא המערכה המאוחרת אל מקום מערכת הקודם אליה, ועם זה הוציאנו משם. ונמצא בענין זה, שהיא לנו ישועת הנשמה והגוף הנגוף מעבדות הנשמה מליכנס בטומאה. ולכן, המספר בריבוי יציאת מצרים הרי זה משובח, לפי שמורה שאינו כפוי טובה.

ואמר "והגדת לבנך" דאפקיה רחמנא בלשון הגדה, לרמוז על סיפור הענין שיהיה בחכמה ובצחות לשון באופן שיבין השומע הדבר על בוריו. וזהו "והגדת" מלשון "ויגד לך תעלומות חכמה" [איוב יא ו].

ולכן בא צווי סיפור המצוה הזה בלילה, בהיותה מוכנת לישוב הדעת, שאין אדם פונה אנה ואנה לאמור מה נאה אילן זה כו', ונותן לבו לשמוע לקול המדבר עמו. ובהיות בלילה אדם פנוי מעסקיו, יזדכך שכלו ומבין ביותר, כדרך "ולילה ללילה יחוה דעת", ולכן בא צווי סיפור המצוה הזו בלילה.

ונוהגת מצוה זו גם בנקבות, אע"פ שהיא מצוה שהזמן גרמא, לפי שהן גרמא להושיע ה' את עמו, כדחז"ל בסוטה [דף י"א ע"ב] בשכר נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים, כלומר יצאו קודם הזמן, וגרם זה שלא נכנסו בחמישים שערי טומאה. ונמצא שהן היו עיקר הנס, והאנשים טפלים להם בזה, שמי נתלה במי וכו', ולכן חייבות כאנשים. והתוס' פירשו  קרוב לזה, נשים חייבות לפי שהיה הנס על ידם יציאת מצרים בזכות נשים צדקניות, וכן חנוכה ופורים.

מצוה זו: ערבי פסחים (ד'), רמב"ם הלכות חמץ פ"ז (ה'), סמ"ג חלק עשין סימן מ"א, סמ"ק סי' קמ"ב, או"ח סי' תפ"ו, חלק אדם נתיב ה' חלק ד', כל בו סי' מ"ח, רוקח סי' רפ"א, אגור סי' תח"ל, ספר המצות עשין קנ"ז.