קצות החושן על חושן משפט רלב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף יא עריכה
(א) ושחטה ונמצאת טריפה. כתב בתשובת הריב"ש סי' ת"ג ז"ל השאלה הרביעית שחט השוחט בהמה ולא בדק בסימנין והניחן כסבור שהן שחוטין ואח"כ בא בעל הבשר ומכר הבני מעיים בז' פשיטין ע"מ שיפרעם הלוקח אם כשירה ואם טריפה ולבסוף נתברר הדבר שלא נשחטה כראוי ושאלת אם על המוכר להחזיר המעות ללוקח כיון שזו נפסלה בשחיטה נבילה היא ולא טרפה כו' מי אמרי' ללוקח לקחת אותן בני מעים כאשר הם כו' ולבסוף גם כי נמצאת הבהמה נבלה נסתחפה שדהו ומזלו גרם וכו' תשובה נראה שהדין עם המוכר ועל הלוקח לקחת הבני מעיים כאשר הם כיון שהתנה עמו שיקחם בין טריפה בין כשירה ואע"ג שלפי האמת אין זה טריפה אלא נבילה במקח וממכר אזלי' בתר לישנא דאינשי שאין מדקדקין בין נפסלה בשחיטה או אם נשחטה כראוי ורדבר אחר גרם לה ליפסול ובין לזו ובין לזו טריפה קרוי לה דמיא למאי דאמרינן בב"ב בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו רק לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור וכו' ועוד שאפי' נאמר שרוב בני אדם אין קורין לזו טריפה כל שהמיעוט קורין לה טריפה יד המוכר על העליונה כיון שהוא מוחזק לפי שאין הולכין בממון אחד הרוב לאפוקי ממונא מיד שהוא מוחזק בה כדאי' פ' המניח אמר רב פפא היינו כד היינו חביות למאי נ"מ למקח וממכר כו' לא צריכא דרובא קרי לכדא כדא ולחביתא חביתא ומיעוטא קרי לחביתא כדא כו' מהו דתימא זיל בתר רובא קמ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב כו'. ואין ללוקח שיאמר בנדון זה כיון שראיתי הבהמה שחוטה הייתי סבור שנשחטה כראוי ועל דעת כן קניתי ממנה כיון שזה אמר בין כשירה בין טריפה ויש בכלל לשון זה אפי' לא נשחטה כראוי לפי לשון רוב בני אדם היה לו להתנות בפירוש ואף אם אינו בכלל לרוב בני אדם כי אם למיעוט כיון שהקדים לו המעות וזה מוחזק היה לו להתנות וכיון שלא התנה בפירוש ה"ל דברים שבלב ואינן דברים דומיא למאי דתנן פ' האומר המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת כו' וכל שכן בכאן שהתנה בפי' בין כשירה בין טריפה שאין כח בו לעקור התנאי ולבטלו מפני דברים שבלבו וכו' וע"ש ומשמע מיני' דאם הלוקח מוחזק ולא נתן עדיין את המעות ומיעוט קרי לנבילה נבילה דאין צריך הלוקח ליתן הדמים כיון שלא התנה אלא אם כשירה אם טריפה וזו נבילה ואע"ג דרוב' קרו לה לנבילה טריפה אין הולכין בממון אחר הרוב לאפוקי ממונא מיד הלוקח אמנם לא נדע כוונת הריב"ש במה דשקל וטרי בענין זה דמה בכך דהוי נבילה מה בין נבילה לטריפה כיון דשניהם אסורים והיכי מצי לוקח למימר טריפה לקחתי ולא נבילה והא אפי' בשני מינין דהמקח בטל אינו אלא משום דאי' דניחא ליה האי מינא ואי' דניחא ליה בהאי אבל בין טריפה לנתנבלה בשחיטתה מאי קפידא בין האי להאי. ואפשר לפמ"ש הרשב"א בת"ה הארוך דהא דמזמנין לנכרי על בני מעיים היינו דוקא בבהמה שנשחטה כראוי ומשום מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' אבל אסור לזמן לו בבני מעים בבהמה שנתנבלה בשחיטה כיון דלאו שחיטה הוא ה"ל אבר מן החי והובא בש"ך י"ד סי' כ"ז ע"ש וא"כ ודאי ה"ל מום דטריפה מותר למכור לנכרי ואלו בנתנבלה בשחיטתה אסור למוכרו לנכרי אלא משום דהתנה בפירוש אם כשירה אם טריפה וכיון דקרו לנבילה נמי טריפה הרי סבר וקבל בתנאו ולא מצי לוקח לו' סבור הייתי שנשחטה כהוגן כמו שכת' הריב"ש כיון דנתן המעות והמוכר אמר אם כשירה אם טריפה היה ללוקח להתנות לו נבילה. ובזה הוא דצריך הריב"ש לאתויי עלה הך דאין הולכין בממון אחר הרוב וממילא כשהלוקח מוחזק ומיעוט קרו לנבילה נבילה דא"צ ליתן הדמים ומשום דמיירי במכר בני מעים ובזה הוא דאיכא קפידא בין טריפה לנבילה אבל מוכר בשר והתנה אם כשירה אם טריפה ונודע שנתנבלה בשחיטתה אפי' רובא קרי לנבילה נבילה והלוקח מוחזק צריך ליתן הדמים כיון דליכא קפידא כלל בין טריפה לנבילה כן נ"ל ודוק והנה בתוס' מעילה דף כ' ד"ה קרביים לאו בשר נינהו ואוכליהן לאו בר אינש ז"ל ונפקא מיניה שאם לא היו ראוים לאכיל' כי אם לכלבים אין בכך מקח טעות כי אין דרך בני אדם לאוכלן ואוכליהן לאו בר אינש פי' האוכלן אינן בני אדם עכ"ל וא"כ אפי' לא התנה אם כשירה אם טריפה נמי לא הוי מקח טעות בבני מעים אלא שדבר זה תליא במנהג בני המדינה שמקפידין על המום וכיון דעכשיו אוכלין אותן ע"י תיקון ומקפידין בין כשירה לטריפה ה"ל מום אם לא התנה בין טריפה בין כשירה: