קצות החושן על חושן משפט רטז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף יב
עריכה(א) וכן אם שייר ב' אילנות בפ' המוכר את הבית דף ע"א אמר ר"ה אע"ג דאמרו רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע אפי' לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר הני מילי גבי בור ודות דלא קא מכחשי בארעא אבל אילנות דקא מכחשו בארע' אם אית' דלא שייר לימא לי' עקור אילנך שקול וזיל וכתבו תו' ז"ל לימא לי' עקור אילנך פי' הקונטרס לכשיבש ותימה דמה הוכחה זה דמנ"ל שאינו רוצה לעולם להסתלק מן הקרקע ואין ה"נ דמצי א"ל עקור אילנך לכשיבש:
ובחדושי הרמב"ן שם לימא לי' עקור אילנך איכא דאמרי דלאו דוקא אלא לכשימותו לא יטע אחרים תחתיהם שהרי שנינו קנה שניהם לא קנה קרקע ואם מתו אין לו קרקע אלמא מחיים לא מצי אמר עקור אילנך וכן פי' הרב ר' שמואל ז"ל ואיכ' דאמרי דשאני התם דאילנות מכר לו ולא עצים ואי מצי אמר לי' עקור אילנך שקול וזיל עצים נינהו אבל הכא כיון דסבר ר' עקיבא מוכר בעין יפה מוכר ואי לא שייר קרקע לפניו אמרי' לעצים שיירינהו דהא לא שייר בקרקע כלום עכ"ל וביאור הדברים דכל שאומר בפירוש אילן זה אני מוכר תו לא מצי לעוקרו מחיים דהא אילן מכר ולא עצים אבל מכר קרקע ושייר אילנות לפניו דלא אמר בפירוש אני משייר אילנות אלא דשיור ממילא הוא דהוי כיון דלא מכר אלא קרקע ואי נימא דמוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו קרקע א"כ לעצים שיירינהו ויכול לעוקרו גם מחיים. אלא דאכתי תיקשי כיון דאין הוכחה אלא דלאו לעצים שיירינהו דא"כ יאמר לו עקור אילנך מחיים אכתי היכי מוכח מזה דשייר קרקע אפילו לכשיבש האילן ובש"ס משמע דיש לו קרקע ליטע אחרים תחתיהן נראה לפי מה דמסקינן בפ' הספינה (דף פ"א) בקונה שני אילנות דספוקי מספקא לן אם קנה קרקע ומשום הכי קונה שני אילנות מביא ואינו קורא וכן פסק הרמב"ם פ"ד מבכורים וע"ש וא"כ בקונה מספיקא לית ליה קרקע דמוקי לה בחזקת בעלים הראשונים אבל בשייר שני אילנות המוכר מוחזק ומספיקא אוקי בחזקת בעלים הראשונים וכי היכא דבשלשה אילנות אית ליה למוכר קרקע בשייר לפניו דבשלשה ששייר לא מיבעיא דודאי אית ליה קרקע ה"ה בשני אילנות דמספיקא אית ליה דין שלשה אלא דלא נימא דמשייר לעצמו אין לו דין אילן כלל אלא לעצים שיירינהו ודוקא אילנות אית להו קרקע אבל משייר לעצים אין לו דין אילן לזה קאמר דא"כ לימא לי' עקור אילנך מחיים וכיון דע"כ לאילן שייר ממילא אית ליה קרקע מספיקא וכמ"ש ובזה מדוקדק דאמרו שייר שני אילנות לפניו דבאילן א' נהי דלאו לעצים שייר אכתי אין לו ליטע אחר תחתיו:
ובסוגיא שם פריך מהא דתנן ר' שמעון אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ותני עלה אמר ר' שמעון מ"ט הואיל ויונקין משדה הקדש ואי ס"ד שיורי שייר מנפשי' ינקי וכתבו תוס' תימא דהא גם אי לאו רב הונא נמי יש לו קרקע כל ימי חיותו ומדנפשי' ינקי עיין שם ולפמ"ש הרמב"ן ניחא דאי לאו רב הונא אמרי' דלעצים שייר אבל השתא דאמר רב הונא דע"כ לאו לעצים שייר ומש"ה בשני אילנות כיון דלאילנות שייר ממילא יש לו קרקע כמו בשייר שלשה וא"כ כיון דאילן שייר עכ"פ באילן א' נמי יש לו קרקע כל ימי חיותו ודוק:
סעיף יג
עריכה(ב) והחזיק זה באילנות וזה החזיק בקרקע. בפ' חזקת (דף ל"ז) זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל הקרקע לבעל האילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע ופי' רשב"ם דלאו בחזקת שלש שנים איירי אלא שמכר לזה קרקע ולזה אילנות והחזיק כל א' בשלו כגון דרפק ביה פורתא ובעל אילנות פשחינהו כדאמר לקמן האי מאן דפשח דיקלא כו' והקשו בתו' דא"כ אמאי נקט חזקה טפי משטר וכסף וחליפין וה"ל למינקט מכר כו' ועוד קשה דהא עד שימות האילן מודה רב זביד דאית לי' כמו בקונה שני אילנות אלא דס"ל לרב זביד לכשימות אילן אין לו קרקע ליטע אחרים תחתיהן וא"כ מאי פריך לימא לי' עקור אילנך וזיל הא מחיים אית ליה ע"ש וביאור דבריהם אע"ג דהרשב"ם מפ' דהא דאמר רב פפא לימא ליה עקור אילנך לאחר שימות האילן אכתי תיקשי מאי קאמר רב פפא לימא ליה עקור אילנך לאחר שימות אילן כיון דרב זביד באמת הכי ס"ל וע"ש תוס' שהרגישו בזה ופי' בו פי' אחר:
וליישב פי' הרשב"ם נבאר לפמ"ש במשנה למלך פ"א ממכירה ז"ל שמעתי שחכמי הדור שלפני נסתפקו בא' שהשכיר ביתו לאחר זמן קצוב ואח"כ רוצה להשכירה או למוכרה לאחר שיכלה הזמן אי מהני לשני קנין חזקה דנעל גדר ופרץ כיון דהבית וכל תשמישו שייך להראשון עד הזמן ואי מהני נתינת רשות דראשון לשני לקנות בחזקה ומטו בה מתשובת ריב"ש סי' תק"י שהביא מרן בסי' שי"ב ושמעתי שנחלקו בו חכמי הדור עכ"ל. ובתשובת מוהר"ם מינץ נראה דפשיט' לי' דכה"ג ל"מ חזקה דשני ע"ש סי' ל"ט ז"ל וכ"ש וק"ו הכא דלא הוי לעירונים בהכי שום זכות באותו שעה דמצי להקנות לר"ג דהא הבית מושכר להר"ג עד כלות השנה כ"ש דלא קנה הר"ג הבית במה שדר בה על השנה הבאה וכו' ואת"ל דאמרו העירונים קני מעכשיו ותרצו לו' דאהני בידו להקנות כיון דגוף הבית שלהן כו' אבל גבי הדיוט דצריך לעשות חזקה לא מצא לעשות עתה חזקה במידי דליתי' עתה שלו עכ"ל. וניחא לפ"ז הא דאמר רב פפא א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום דאי נימא דיש לו לבעל אילנות בקרקע עד שימות האילן א"כ היכי קנה זה שהחזיק בקרקע להיות הקרקע שתחת אילנות שלו לאחר שימות האילן כיון דליתי' השתא שלו אלא לבעל אילנות א"כ חזקתו דנעל גדר ופרץ לא מהני ליה וכיון דאמרת דזה שהחזיק קנה קרקע כולה אפי' במה שתחת אילנות א"כ ע"כ צ"ל שאין לו לבעל אילנות בקרקע כלום אפי' בחיי אילנות א"כ לימא לי' עקור אילנך אפי' מחיים. וניחא נמי הא דנקט החזיק ולא כסף ושטר דבהנך מהני קנין אפי' אין הקרקע עתה שלו אלא לאחר זמן ולא הוי מקשי ביה רב פפא מידי אבל בהחזיק כיון דחזקת נעל גדר ל"מ אלא כשהוא עתה שלו בזה הוא דמקשי ר"פ לרב זביד א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום: