פתיחת התפריט הראשי

קצות החושן על חושן משפט קצא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף געריכה


(א) שטרי דידן שטרי קנין בפ"ב דגיטין דף כ' בעי רמי בר חמא היו מוחזקי' בטבל' שהי' שלה וגט כתוב עליו והרי היא יוצאה מתחת ידה מי אמרי' אקנויי אקני' לי' או דלמ' אשה לא ידע' לאקנויי אמר אביי ת"ש אף הוא העיד על כפר קטן כו' הא בעינן ספר מקנה וליכ' אלא משום דאמרי' אקנויי אקני לי' ע"ש:

ומבואר דשטר קנין לא מהני עד שיהי' הנייר והוא השטר של המוכר דבעי' ספר המקנה ואע"ג דלוקח נותן שכר הסופר צריך הוא לחזור ולקנותו למוכר בכדי שיהי' המוכר חוזר ומקנ' לו את השטר דבעי' ספר המקנ' וכן כשנותן המוכר ליד לוקח את השטר צריך להקנותו לגמרי ללוקח ואם אמר ע"מ שהנייר שלי לא מהני דה"ל אותיות פורחת באויר וכמו שאמרו שם גבי גט אשה וה"ה שטר הקנאה דחד דינא הוא ואע"ג דגבי גט אשה אמרו שם דאקנויי אקני לי' רבנן היינו משום תקנת עגונ' אקנויי אקני לי' רבנן וכדפי' רש"י שם דה"ל כמאן דיהיב איהי דהפקר ב"ד הפקר ואין תקנה זו אלא גבי גט דלא לשהי' דזמנין שלא ירצה ליתן שכר הסופר וכמבואר בטור אה"ע סי' ק"כ ז"ל הגט צריך שיהי' משל הבעל כו' והבעל נותן שכר הסופר ומפני תקנת עגונות תיקנו שהאשה תתן שכר הסופר ותקנהו לבעל ע"ש וא"כ אין תקנה זו אלא גבי גט אשה אבל בשטר מקנה בעי כדינו וכיון דהלוקח נותן שכר הסופר צריך להקנותו למוכר ומהתימ' על הפוסקים שלא הזכירו דין זה לפרש שצריך להיות הנייר משל מקנה וכמו בגט אשה וא"כ בשטרי דידן כיון דהלוקח נותן שכר הסופר ואינו מקנהו למוכר נרא' דלא מהני לקנין ואינו אלא לראי' דלראי' אין צריך ספר המקנה וכמ"ש תוס' שם דף כ' וזה נרא' לענ"ד ועמ"ש בסי' ל"ט סק"ז ובסי' ס"ו ס"ק כ"ד:


(ב) והקרקע נקנה על ידן עי' ב"י שכ' תשוב' הרשב"א באלמנה שבא ליפרע כתובתה כו' מכר לה קרקע בדמי סך כתובתה ועשה לה שטר בגופן כו' ואח"ז טוען ראובן שאין המכירה כלום כו' לאה זו קנתה בשטר זה אע"פ שהוא עשוי בגופן כמבואר בפ"ק דגיטין דבשטר מכר קנה ושטר מכר העשוי אף לראי' כגון שטרי מכר שהעולם נוהגין לעשות קונין כאלו כ' שדה קנוי לך כו' ואי משום שלא נתנה מעות דמלוה אינו קונה הכא לא צריך דבלא כסף נמי קונה דטעמא דשמואל דאמר בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים כו' משום דסתמ' דמלת' לא גמר ומקני עד שיתן כלוקח דמים וכאן אינו מצפה שהרי מחילת הכתיבה במקום דמים וה"ל כמוכר שדהו מפני רעתה ולפיכך לאה זו קנתה דשטר זה קני' גמורה היא עי' שם. וקשה דהא טעמא דשטר מכר אמרו בפ"ק דגיטין משום דאי לאו דיהיב דמי לא הוי מרעי נפשייהו ע"ש וא"כ הכא דליכ' כסף דמלוה אינו קונה היכי קונה בשטר הנעשה בגופן ושטר מתנה אינו קונה וע' ש"ע סי' ס"ח ואפשר דקונה משום דד"ד וכמבואר בסי' ס"ח שם ע"ש:

סעיף דעריכה


(ג) נאבדו המעות אם א"ל קני מעכשיו. והוא תמוה דהא בש"ס משמע להדי' דאפי' לא א"ל מעכשיו ונתאכלו המעות נמי קונה ומשום דהני זוזי לא למלוה דמי וכדאי' בקידושין ר"פ האו'. והנה הסמ"ע מפרש לה שנאבד בענין שאינו יכול לחזור ולהתפרע ממנו וע"ש שכ' שכן משמע מדברי הב"י שכ' דנאבדו המעות המקח קיים משום דאלו לא מקיים המקח הי' צריך להחזירם לו וא"כ במקום שאי אפשר להחזירם לו בטל המקח ע"ש. ובט"ז השיג על הסמ"ע דכיון דהני זוזי לשום קידושין נתנו א"כ אפי' בענין שאין לה לשלם מה שאכלה כיון דבשעת אכילה דידה אכלה ה"ל קידושין וע"ש. ובש"ך הביא דברי הסמ"ע וכ' עלה דכן הוא בר"ן פ' האומר ובהג"א ס"פ האשה שנפלו וכן במרדכי פ' האו' וכן מחלק הרמ"א גופי' באה"ע סי' מ' והוא מהרב המגיד בשם הרמב"ן עכ"ל. ותמהני שלא נמצא מזה דבר בדבריהם ואולי כוון למ"ש הר"ן והה"מ משום שתצטרך להחזיר המעות אם תחזור מקידושין וממיל' מבואר דהיכ' דהוא בענין שאינו יכול לחזור ולהתפרע דלא מהני המעות אך מ"ש בש"ך דכן מחלק הרמ"א גופי' שם באה"ע לא מצינו שום דבר מזה. אלא דגם לפי מ"ש הר"ן והה"מ טעמ' משום שתצטרך לחזור המעות נמי אין לחלק במה שאין לה לשלם דהא כיון דחייבת לשלם אם לא ישלם היום ישלם לאחר זמן והגע בעצמך מקדש במלוה במקום דמהני וכגון בהנאת מחילת מלוה ודאי מהני אפי' במקום שאין לו לשלם כיון דחוב הוא וישלם לאחר זמן. ועוד דכאן גבי קרקע לא שייך אין לו כיון דהקרקע שקנה הוא בעין. ואפשר דמיירי הסמ"ע שנאבד המעות באונסין דמן הדין פטור ואין עלי' חיוב לשלם אפי' תחזור מן הקידושין וה"ה כאן במקח ותו ליכא מעות. אלא דלענ"ד נרא' דכה"ג חייב אפי' באונסין אם תחזור מקידושין ודומה למ"ש הרא"ש פ' לולב הגזול גבי מתנה ע"מ להחזיר דס"ל להר"ר ישעי' דפטור מאונסין חייב בגניבה ואבידה שכן נהנה ודעת הרא"ש שם דחייב אפי' באונסין ועוד אפי' מתה מחמת מלאכה חייב שהרי קיבל עליו להחזירו ואם לא החזירו המתנה בטילה ונהי דשואל לא הוי מיהו בנפקד ושולח יד בפקדון שלא ברשות הוי גזלן ואע"פ שברשות ירד הוא בטל אותו רשות בשלא קיים תנאו ועושה את עצמו גזלן למפרע עכ"ל וה"נ כיון דנותן ע"מ קידושין או ע"מ מכר אם תחזור מקידושין נעשית גזלן למפרע וחייבת אפי' באונסין ואפי' לדעת הש"ע בסי' רמ"א סעיף ח' בנותן שור לחבירו ע"מ להחזיר תוך שלשים יום ומת תוך הזמן דפטור היינו טעמ' בר"ן פ"ק דקידושין ע"ש שכ' כיון דלא בא לידו בתורת שמירה אלא בתורת מתנה וכיון שנאנס ואינו יכול לקיים תנאו פטור ע"ש וזה נמי הוי טעמ' דהר"ר ישעי' שהוב' ברא"ש אבל היכ' שנותן לו בתורת קידושין או בתורת מקח וחוזר בו המוכר או האשה א"כ ראוי לחייב באונסין כיון דיכולין לקיים המקח והקידושין ואם חזרו ה"ל גזלן למפרע וחייבין באונסין אלא דאם לא נשתמש במעות ועדיין הוא בעין אפשר דאין לו משום חיוב אונסין מיהו יותר נרא' דלא גרע משולח יד בפקדון כיון דמכי שקלה המעות לשום קידושין ודאי דעתה הי' להשתמש בו וה"ל כמו שולח יד בפקדון כיון דחזרת מקידושין ה"ל למפרע פקדון וכל השולח יד בפקדון חייב באונסין וה"ה במקח וכל שנתחייב לשלם אפי' אין לו הוי מעות וקונה במקח ובקידושין ועמ"ש בחידושי לאה"ע סי' מ':