קצות החושן על חושן משפט קפח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) אין הכותי נעשה שליח. כת' הש"ך בסי' רמ"ג וז"ל וכותי לכותי הוי שליח כ"כ משאת בנימין והוא פשוט עכ"ל. ועיין בית שמואל באה"ע סי' ה' סק"ט ז"ל כותי לכותי אחר דאז הוי לפני דלפני ומותר דאפילו אם נתן לשלוחו אין שליחות לכותי שם בתה"ד ש"מ אפי' כותי לכותי אין שליחות ולא כמ"ב סי' צ"ו שפסק בפשיטות כותי לכותי יש שליחות עכ"ל. ואין ראיה מדברי תה"ד וז"ל בסי' רצ"ט כותי הלוקח תרנגולים לסרסן שרי לישראל למכור כו' תשוב' כו' להתיר אם הכותי הקונ' אינו מסרסן בעצמן אלא מוסרן לעבדו וכו' ונדון דידן נמי לפני דלפני כו' אע"פ שמסרום לשליח לסרסם אין שליח לדבר עבירה ואפשר גם כן לגבי כותי מכותי ונוכל לו' דכל שכן הוא דהא קי"ל בעלמא דאין שליחות לכותי עכ"ל:
ומבואר דלא אתי עלה אלא משום דאפי' בישראל אין שלד"ע ודלא נימא בישראל דוקא הוא דאשלד"ע אבל בכותי יש שליח לד"ע לזה כת' דכ"ש הוא כיון דשליחות דכותי דאין לו שליחות לישראל וכיון דאפי' בישראל אשלד"ע מכ"ש בכותי אבל היכא דליכא עבירה אדרבה משמע מדבדי תה"ד דיש שליחות כה"ג וכדברי מ"ב בתשובה:
סעיף ב עריכה
(ב) שאינם בני דעת. וראוי לספק היכא דהי' פקח בשעה שעשאו שליח וקודם שגמר השליח שליחותו נשתטה המשלח אי אזלינן בתר מעיקר' ובשעה שעשאו שליח פקח הי' ועומד במקום המשלח או אזלינן בתר בסוף והרי בשעת גמר השליחות נשתטה המשלח ובטלה שליחות. אמנם מצאנו שנחלקו בזה קמאי דלדעת הרמב"ם פ"ב אם הי' בריא בשעת מינוי שליחות ואח"כ אחזו חולי שטות דאם נתנו השליח ה"ל גט מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה בר גירושין ולדעת הטור באה"ע סי' קכ"א כה"ג הגט פסול מן התורה. ועיין פר"ח הל' גיטין שהעלה כדעת הרמב"ם וכת' דאפי' גוסס דאינו בר גירושין אם עשאו שליח קודם ואח"כ נעשה גוסס נמי מהני שליחותי' וע"ש. ולדעת הרמב"ם דמן התורה הוי גט ואינו פסול אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה בר גירושין א"כ הכא גבי ממון כה"ג לא אמרינן אבל לדעת הטור דהוי מן התורה ביטול השליחות כל שנשתטה בשעת גמר השליחות א"כ בממון נמי ליכא שליחות:
אמנם אכתי צריך להתבונן לפי דעת הרמב"ם דלא מיבטל שליחות אפי' נשתטה בשעת גמר השליחות ומשום דכבר עמד השליח במקום המשלח בשעה שעשאו א"כ הא דתנן פ"ק דגיטין האומר תנו גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה ואמאי נימא כבר עמד השליח במקום המשלח דהא גוסס או נשתטה נמי אין במעשיהם כלום ואמרינן כבר נעשה כמותו. ובתוס' שם פ"ק דגיטין (דף י"ג) ז"ל וקמ"ל דאין גט לאחר מיתה אע"ג דבהדיא תנן פ' מי שאחזו דאין גט לאחר מיתה הכא אצטריך לאשמעינן דאע"ג שמינה המגרש השליח בחייו לא חשיב להיות כמותו לאחר מיתה כאלו הוא עצמו קיים דלא חשיב גט לאחר מיתה עכ"ל וכ"כ תוס' פ' מי שמת (דף קנ"א) ע"ש והיא גופה קשיא דלמה לא יהי' השליח כמותו לאחר מיתה כיון דכבר נעשה שליח בחייו וגוסס נמי הרי הוא כמת לדעת כמה פוסקים ואפ"ה כל שמינה אותו לשליח קודם שהי' גוסס דהשליח במקומו אפילו אחר שנעשה גוסס וע"ש פר"ח. ונרא' לי בזה דנהי דשלוחו כמותו אפי' אחר מותו כיון דאיהו גופיה אלו בעי לשחרר את עבדו אחר שמכרו אותו לאחרים אפי' כבר עשה שליח לשחרר עבדו וקודם שנתן השליח שחרורו חזר ומכרו לאחר תו לא מצי שליח לשחררו כיון דאיהו גופי' אין לו רשות בו וכאחר הוא וכן באשה כיון דמיתת הבעל מתיר ותו לא אגידא בי' כלל ומש"ה לא אמרינן בי' שלוחו כמותו כיון דאיהו גופי' אחר שמת לית ליה רשות כלל לא בעבד ולא באשה כמ"ש אבל בנשתטה או בגוסס כיון דאכתי זה עברו וזו אשתו אלא שמחוסר דעת ויד לגרש ולכן השליח שכבר נעשה במקומו והשליח בר דעת ושלוחו כמותו וכן נרא' מדברי רש"י פ"ק דגיטין שם (דף י"ג) במשנה שם לא יתנו לאחר מיתה וז"ל דגיטא לא הוי עד דמטי לידי' מכי מטא לידי' הא מית' משחרר ופקאה לי' רשותא עכ"ל. וכ"כ רש"י פרק דגיטין (דף ט') ז"ל לא יתנו לאחר מית' וכו' וכיון דמית קודם תו לא הוי שחרור דנפקא לי' רשותא מיני' וחייל עליו רשות יורשין עכ"ד והיינו כמ"ש כיון דכבר יצא העבד מרשותיה ונכנס לרשות יורשין וכה"ג בעושה שליח לשחרר ומכרו לאחר דתו לא מהני שלוחו דשחרר כיון דכבר יצא מרשותו והיינו נמי טעמא דאשה דכבר יצאה מרשותו במיתת הבעל וכמ"ש ומדכתב רש"י טעמא משום דפקע רשותי' ונכנס לרשות יורשין ותיפוק לי' דלאחר מיתה ליכא משלח משמע דס"ל לרש"י נמי כשיטת הרמב"ם בנשתטה קודם נתינה הוי שליחות ומתני' דלא יתנו לאחר מית' משמע דאפי' מן התורה פסול. וכן נרא' לענ"ד מוכח דאפי' אחר מיתת המשלח שליחות לא בטל ונכנס השליח החי במקומו דהא קי"ל בשליח שחלה דעושה שליח אחר וכמבואר בפרק כל הגט ואע"ג דשליח שני מכח שליח הראשון בא ושליח דראשון הוא מדכתב מוהר"ם פאדואה בסדר הגט דאם שליח הראשון מבטל שליחות השני הרי השליחות בטל ע"ש והובא בט"ז באה"ע סי' קמ"א ועיין משנה למלך פ"ו מגירושין וא"כ היכא דמת משלח הראשון היכא נותן שליח השני אלא ודאי דשליחות לא בטל אפי' אחר מות הראשון וטעמא דמתני' הנזכר דלא יתנו לאחר מיתה היינו משום דפקע רשותי' וכאחר דמי ואכתי יש מקום עיון לפי זה דשליחות לא בטל אפי' אחר מות המשלח אלא משום דפקע רשותי' וכמ"ש דנכנס לרשות יורשין א"כ למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו ואם נתן לאחר בין חתימה לנתינה ומטא לבסוף ליד הראשון עבז"ל למפרע וכמבואר פ"ק דמציעא (דף י"ג) וא"כ גבי עבד דזכות הוא לו לימא עבז"ל למפרע כיון דמטא לידיה לבסוף כיון דשלוחו כמותו והרי הוא כאלו הרב מסרו עכשיו לידו ואי משום דכבר פקעה רשותו ונכנס לרשות יורשין והא אפי' מכרו לאחר נמי עבז"ל למפרע כל דמטא לידי' בסוף מיהו לפי מ"ש בטור סי' מ"ה דלא אמרינן בשטר שחרור עבז"ל ניחא ועיין ש"ך סי' ת"ה שם ס"ק ל"ג. אלא דגם בשטר מתנ' משמע דלא יתנו לאחר מיתה ע"ש פ"ק דגיטין (דף ט') דפריך ותו ליכא והא איכא האומר תנו גט זה לאשתי כו' לא יתנו לאחר מית' ומשני כי קתני מלתא דליתי' בשטרות מלתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלחו רבנן משמיה דר' אבהו כו' שכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה לפ' ומת אין כותבין ונותנין לאחר מיתה כו' ואין שטר לאחר מיתה וכתב רש"י ז"ל ואין שטר מתנה לאחר מיתה דהא פקעה לי' רשותא דנותן ע"ש וגבי שטר מתנה נימא עבז"ל דמהני לי' אפי' פקעה רשותא דנותן בין חתימה לנתינה ואפשר דסוגיא אזלא למ"ד דלא אמרינן עבז"ל והוא פלוגתא פ"ק דמציעא (דף י"ג) בין אביי לרב אסי ע"ש:
(ג) ולא עושין שליח א' הקטן וא' הקטנה. כת' רש"י בפ' איזהו נשך (דף ע"א) וז"ל קטן לית לי' שליחות דכי כתיב שליחות בגדול כתיב ובראוי לתרום שיהא הקדשו הקדש וכו' ע"ש וקשה לי דהא דקי"ל מופלא סמוך לאיש נמי תרומתו תרומה והקדשו הקדש והוא דאורייתא כדאי' בפ' יוצא דופן ע"ש א"כ שפיר משכחת לה בראוי לתרום אפי' בקטן. ובר"פ האיש מקדש כת' רש"י דאין הקטן עושה שליח משום דעיקר שליחות גבי גט כתיב ושלח ושלחה היינו בגדול ומהכ' נפקא לן בפ' א"נ דאין הקטן עושה שליח ע"ש. ולא ידענא טעמא מאי כת' רש"י טעם אחר ועוד דהא מושלח מרבי דאיש עושה שליח ושלחה מרבי דאשה עושה שליח וא"כ קשה נהי דושלח דאיש עושה שליח ע"כ מיירי בגדול דקטן אין לו אשה אבל ושלחה דמרבי אשה וגבי אשה משכחת לה נמי בקטנה כיון דקטנה נמי מתגרשת ומקבלת גיטה כשאין לה אב וצ"ע:
והרמב"ם כת' פ"ו מגירושין וז"ל וקטנה אינה עושה שליח לקבלה אע"פ שחצירה קונה לה גיטה כגדולה מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן עכ"ל ולפי זה ניחא דקטן אין עושה שליח כיון דשליחות דאיש ע"כ בגדול מיירי דקטן אין לו קידושין ומהכא נפקא לן דאין הקטן עושה שליח וקטנה לא נפקא לן מקרא כיון דקטנה נמי מתגרשת וכמ"ש אפ"ה אין לה שליחות משום ששליח קבלה צריך עדים וכמ"ש הרמב"ם ושליח להולכה דאין צריך עדים לדעת הרמב"ם כמבואר מדבריו פ"ג מה' אישות וע"ש משנה למלך אבל כיון דקטן אין לו גירושין ע"כ בגדול משתעי וכיון דעיקר שליחות בגט כתיב וכמ"ש רש"י רפ"ב דקידושין א"כ כיון דשליח דאיש ע"כ בגדול משתעי ושליחות דידה נמי ע"כ בגדולה מיירי משום דשליח קבלה צריך עדים וכמ"ש הרמב"ם ממילא ה"ה בכל דוכתי אין הקטן ולא הקטנה עושין שליח ובזה ניחא ליישב מה שהקשה בלחם משנה שם דבממון דא"צ עדים נימא דקטנה עושה שליח ע"ש. ולפי מ"ש ניחא כיון דגבי גט ודאי אין הקטנה עושה שליח וכמ"ש הרמב"ם משום דצריך עדים וע"כ בגדולה מיירי ממילא ה"ה בשאר דוכתי כיון דעיקר שליחות בגט כתיב ועיין שם בהשגות שכת' הראב"ד ז"ל זה הטעם אין לו טעם ולא ריח אלא אתם גם אתם לרבות שלוחכם ומה אתם בני דעת אף שלוחכם בני דעת נמצא שהשליח והמשלח צריכין להיות בני דעת עכ"ל וזה כדברי רש"י הנזכר בפרק איזהו נשך. ולפי מה שכתב' נרא' דהרמב"ם לשטתו דסבירא ליה מופלא סמוך לאיש דאורייתא ותרומתו תרומה מן התורה וכמו שכת' הרמב"ם פרק י"א מנדרים א"כ מאתם בני דעת לא ממעט קטן כיון דסמוך לאיש אכתי קטן הוא אבל הראב"ד לשטתו דס"ל מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא וכמ"ש הראב"ד בהלכות נזירות וא"כ יליף שפיר למעט קטן מאתם דכתיב בתרומ' דתרומה אינה אלא בגדול: