פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף ועריכה


(א) דהא בעינן. ולקמן ס"ס י"ח פסק בדיני ממונות פוסקין שלא בפני בע"ד. ולכן מחלק בסמ"ע דהתם כבר טענו לפניו וכבר עמדו לפני הדיינם. ובב"ח הקשה לפי טעמא דהרשב"א דלא גלי קרא רק בד"נ לא בד"מ אם כן אין לחלק אלא בין דיעבד ולכתחלה. ובש"ך העלה כדברי הסמ"ע דאין חילוק בין ד"נ לד"מ לגמר דין כלל וע"ש. וקשה לי משקלא וטריא בעירוכין בטעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים דחד אמר משום צררי וחד אמר משום שובר. ואי נימא בד"מ אין פוסקין שלא בפניו אם כן ת"ל משום דקטן בפניו כשלא בפניו כדאמרינן לענין מקבלין עדים בפני הקטן כיון דהוי כמו שלא בפניו לא הוי קבלה אם כן הוא הדין מה"ט אין פוסקין עליהם ואף על גב דשם מיירי משטר דנעש' כבר כמו שנחקרה עדותן היינו כיון דמן התורה נעשה כמו שנחקרה אין צריך תו תקירת עדות אבל לענין הפסק לעולם צריך בין בשטר בין בע"פ וכן בפ' הכותב מבוא' דנפרעין מבע"ח שלא בפניו ואיך יהיה הפסק שלא בפרו וכן מהא דכתבו הפוסקים דבתוך זמנו נפרעין אפילו מנכסי קטנים ועיין בשלחן ערוך סימן ק"י ונהי דלא חיישינן לפרעון על כל פנים פסק מיהא צריך ואין פוסקין שלא בפניו ולכן נראה מכל הלין כדברי הב"ת דלא בעינן בפניו אלא לכתחלה והיכא דאי אפשר כדיעבד דמי: