קיצור שולחן ערוך רכא

סימן רכא – דין תענית יאר צייט

סעיף א

• מצוה להתענות בכל שנה יום שמת בו אביו או אמו, כדי להתעורר לתשובה לפשפש במעשיו באותו היום, ולהתחרט עליהם, ועל ידי זה יזכה את אביו ואמו שיתעלו בגן עדן, ולערב בתפלת המנחה אומר עננו כמו בכל תענית יחיד, אם התענה פעם אחת מסתמא היה דעתו להתענות כל ימיו, ואם כן הרי הוא עליו כמו נדר שהוא מן התורה, וצריך להתענות לעולם, וכשהוא חולה או שהוא בענין אחר שהוא צריך לאכול צריך התרה, ואם פירש שאינו מקבל עליו בנדר אינו צריך התרה. נוהגין להדליק נר יאהרצייט.

סעיף ב

• מתענין לעולם ביום המיתה ואפילו בשנה הראשונה, ואפילו מת בסוף היום לאחר שהתפללו ערבית, אם עדיין הוא יום נקבע זה היום ליאהרצייט, אך אם הקבורה נמשכה מן המיתה איזה ימים אזי יתענה שנה הראשונה ביום הקבורה, ואחר כך תמיד ביום המיתה.

סעיף ג

• אם מת בשנה מעוברת באדר ראשון או באדר שני, אזי בשנה פשוטה מתענה כן באדר, ובשנה מעוברת מתענה בזה האדר שמת, אם בראשון בראשון, ואם בשני בשני. מת בשנה פשוטה, אזי בשנה מעוברת יתענה באדר ראשון, וגם באדר שני יאמר קדיש אך אל יסיג גבול אחרים.

סעיף ד

• חדש חשון לפעמים הוא מלא, דהיינו שיש לו שלשים יום, ואז ראש חודש כסלו שלאחריו הוא שני ימים, יום ראשון דראש חדש הוא יום השלשים של חשון ושייך לו, ויום שני דראש חדש הוא יום הראשון של כסלו (וכן בכל ראש חדש שהוא שני ימים, יום הראשון הוא יום השלשים של חדש העבר ושייך לו) ולפעמים הוא חסר, דהיינו שאין לו אלא כ"ט יום, וראש חדש כסליו שלאחריו אינו אלא יום אחד, וכן חדש כסלו לפעמים הוא מלא, וראש חדש טבת שלאחריו שני ימים, ולפעמים חסר וראש חדש טבת שלאחריו הוא רק יום אחד, ומי שמת בראש חדש כסלו כשהיה רק יום אחד, אזי בשנה שיהיה ראש חדש כסלו שני ימים, יחזיק את היאהרצייט ביום שני דראש חדש, שהוא יום ראשון של חדש כסלו, שגם המיתה היתה ביום ראשון בכסלו, ואמנם מי שמת ביום ראשון דראש חדש כסלו כשהיה ראש חדש שני ימים, הנה בשנה שראש חדש כסלו אינו רק יום אחד, יש להסתפק מתי יחזיק את היאהרצייט אם כ"ט חשון כיון שמת בו סוף חשון, או כיון דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם יחזיק את היאהרצייט בראש חדש כסלו כמו שקורין אותו, ויש לנהוג כן, אם בשנה הראשונה הבא ראש חדש כסלו הוא רק יום אחד, יחזיק את היאהרצייט כט חשון, וכן לעולם כשיהיה חשון חסר, ומכל מקום אם למחרתו ביום ראש חדש אין שם אבלים, יש לו גם כן לומר קדיש ולהתפלל לפני התיבה, רק לא יסיג גבול אחרים, אבל אם גם בשנה הראשונה הבא ראש חדש כסלו הוא שני ימים, ואם כן קובע את היאהרצייט לראש חדש כסלו, ויחזיקו כן לעולם, גם כשיהיו ראש חדש רק יום אחר יחזיקו אז בראש חדש והוא הדין לראש חדש טבת.

סעיף ה

• וכיון שראש חדש טבת הוא לפעמים רק יום אחד, דהיינו יום ששי דחנוכה, והוי יום ששי דחנוכה אחד בטבת, יום שביעי שני בטבת, ויום שמיני שלישי בטבת, ולפעמים שני ימים דהיינו יום ששי ויום שביעי דחנוכה ואז הוי יום שביעי דחנוכה אחד בטבת, ויום שמיני שני בטבת, לכן מי שיש לו יאהרצייט בימים אלו לא יטעה למנות לימי חנוכה, כי צריך למנות לימי החודש.

סעיף ו

• ביום שאין אומרים בו תחנון אין מתענין תענית יאהרצייט, וכן ביום מילה, האב והסנדק והמוהל אין מתענין, וכן בפדיון הבן האב והכהן אין מתענין וכן החתן בשבעה ימי משתה אינו מתענה, אבל בסעודת סיום אסור לאכול ביום היאהרצייט. ובימים שאינו מתענה, על כל פנים יעסוק בתורה ובמצות ובשאר מעשים טובים לזכות נשמת אביו ואמו.

סעיף ז

• בלילה אשר ביום המחרת יהיה לו יאהרצייט, אין לו לאכול בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה, אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכת מותר.

סעיף ח

• מי שאינו יודע יום מיתת אביו או אמו, יברור לו יום אחד בשנה להתענות, אבל לא יסיג גבול אחרים בקדישים.