קיצור שולחן ערוך רכ

סימן רכ – דין שהרגלים מבטלין גזירת שבעה ושלושים

סעיף א

• הרגל מבטל גזירת שבעה וגזירת שלשים. כיצד, הקובר את מתו קודם הרגל ונהג אבלות, כיון שבא הרגל מפסיק את האבלות, ואפילו נקבר בערב יום טוב לעת ערב בענין שחל עליו אבלות, אפילו שחלץ מנעליו רק שעה מועטת קודם יום טוב, מפסיק את האבלות ונחשב לו כאלו כבר נהג אבלות כל שבעה, ויום טוב ראשון הוא יום שמיני ומשלים עד שלשים ואפילו אם היה ערב יום טוב ביום שבת, ושמע שמועה קרובה סמוך לערב, אף על פי שבשבת אין נוהג אלא דברים שבצנעא, כיון שנהג אפילו רק בזה גם כן הרגל מבטל את השבעה.

סעיף ב

• שגג או הזיד ולא נהג אבלות קודם הרגל, או שנקבר המת סמוך לחשיכה ולא היה יכול לנהוג אבלות אין הרגל מבטל ודינו כדין קובר מתו ברגל.

סעיף ג

• אם חל אחד מימי האבלות חוץ מן השביעי בערב הרגל, יש מתירין לכבס כסותו ולא ילבשנה עד הלילה, כיון דהרגל יבטל גזרת שבעה, וטוב ליזהר מלכבס עד לאחר חצות כדי שיהיה ניכר שמפני הרגל הוא מכבס, ולרחוץ אסור עד הלילה, ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה סמוך לחשיכה, והיכא דנהוג נהוג, ובגילוח לכולי עלמא אסור.

סעיף ד

• קבר את מתו שבעה ימים לפני הרגל, כיון שנהג שבעה קודם הרגל, הרגל מבטל גזירת שלשים, ואפילו היה יום השביעי בערב יום טוב, כיון דאמרינן מקצת היום ככולו הרי לאחר יציאה מבית הכנסת נשלמו השבעה ושאר היום הוא בתורת שלשים, ובא הרגל ומפסיק, ומותר לכבס ולרחוץ ולגלח בערב הרגל סמוך לחשכה, כיון שהוא עושה לכבוד הרגל, והרגל מבטל גזירת שלשים, ובערב פסח כיון דלאחר חצות שהוא זמן שחיטת הפסח נחשב קצת כמו יום טוב, מותר ברחיצה תיכף לאחר חצות, ולגלח קודם חצות (כיון דלאחר חצות אסור לאחר שיגלח אותו).

סעיף ה

• חל שביעי שלו בערב שבת, ויום השבת יהיה ערב יום טוב, מותר לכבס ולרחוץ ולגלח בערב שבת.

סעיף ו

• אם לא גלח את עצמו בערב שבת או בערב יום טוב, אסור לו לגלח בחול המועד כיון שהיה יכול לגלח מקודם, אבל מותר לו לגלח לאחר יום טוב, ואם חל שביעי שלו בשבת שהוא ערב יום טוב כיון שמצד האבלות היה יכול לגלח, אלא שהשבת עכבו, אם כן הוי ליה אנוס, ומותר לגלח את עצמו גם בחול המועד.

סעיף ז

• הא דרגל מבטל גזירת שלשים, דוקא על שאר מתים, אבל על אביו ואמו שאסור לגלח עד שיגערו בו חביריו, אין הרגל מבטל זאת.

סעיף ח

• נהג שעה אחת (לאו דוקא שעה אלא אפילו פחות) לפני פסח, אותה שעה חשובה כמו שבעה, ושמונה ימי פסח הרי לו חמשה עשר יום ומשלים עוד חמשה עשר למנין שלשים. נהג שעה אחת לפני שבועות, אותה שעה הוא כמו שבעה, ויום הראשון של שבועות נחשב גם כן שבעה ימים (כיון שקרבנותיו יש להם תשלומין כל שבעה) ויום שני של שבועות הוא לו יום חמשה עשר ומשלים אחר כך גם כן עוד חמשה עשר יום. נהג שעה אחת לפני חג הסוכות הרי שבעה, ושבעה ימי סוכות הרי ארבעה עשר יום, ושמיני עצרת נחשב גם כן לשבעה (שהוא רגל בפני עצמו, ויש לקרבנותיו תשלומין) הרי אחד ועשרים יום, ויום שמחת תורה יום שנים ועשרים ומשלים עוד שמונה ימים.

סעיף ט

• ראש השנה ויום הכפורים נחשבים גם כן כרגלים לענין ביטול שבעה ושלשים, נהג שעה אחת לפני ראש השנה ביטל ראש השנה גזירת שבעה, ויום הכפורים מבטל גזירת שלשים. נהג שעה אחת לפני יום הכפורים ביטל יום הכפורים שבעה, וחג הסוכות מבטל שלשים.

סעיף י

• אף על גב דרגל מבטל שבעה, מכל מקום מה שנוהגין להדליק נר במקום שמת לכבוד הנשמה, ידליקו גם ביום טוב, ומכל מקום טוב יותר להדליק בבית הכנסת.