קינות/דודי נהפך

קינה לרבי משה בן רבי מרדכי זכות

דודי נהפך. לבי נשפך. היה דוה נזעף נכאב • על כי יִקשה. שינוי מעשה. לא מן השם הוא זה אדאב • איך לא נִסְמָן. מול אב רחמן. שם חֹדש זה הוא חדש אב • כי נִגרשׁנו. כי נִגזרנו. ויתומים היינו אין אב:

ילד נעים. לו געגועים. גם כי ישׁגה אביו ישׂא • וּלְגָדוֹל כן. חוק אל תכן. אב שמחל יפה עשה • איך אב עֵלום. עושה שלום. רחם אב על בנים נשא • איך לא יִמַּר. איך לא ילמד. קל וחומר מבנין אב:

יֹשר משפט. איך לא נשפט. כי צדיק הוא צדיק דינו • הן הוא ידין. הוא בעל דין. גם יעיד כל איש בַּעֲוֹנוֹ • אם עָוִינו. הוא אבינו. הנה אין אב מעיד בבנו • מה בינינו. לשכנינו. מה נועיל כי יש לנו אב:

הן אב נקרא. בדבר תורה. בין המוליד בין המגדל • אף המורה. אב יקרא. לעשות נפש הוא משתדל • צור עשנו. גם רִבָּנוּ. הורנו דת וּכְרַב גִדֵּל • איפה נהיה. בזה אויה. רב מתקנא ומשדד אב:

מלך נשא. מאז עשה. אל ישראל מעשה אבות • שש אור פניו. מל לב בניו. וגאלם אז ממכאובות • הוֹרם דתו. אוּמנותו. וְהֶשיטם על מים עבות • איך אחר כך. כמעט נשכח. כל מִצְוֹת הבן על האב:

זכור הזכיר. אל עם יקיר. הן בבראשית שֶׁפֶר שמות • תואר כלה. גם רעיה לה. ואחות אף בת צור ראש אֻמות • איך נמסָרה. גם כי סרה. היא לשלוחי בעל במות • הן אביה. הוא מַלְוֶהַ. ולעולם היא ברשות האב:

בו מבטחה. לו כל שבחה. הן מעשיה ומציאתה • איך יגעל בה. משום איבה. כי למנֻוָל מסר אותה • לא למזונה. ולפרקונה. יִפְנה צר אך לקבורתה • איך יתאמַר. זר כי יאמר. על בת האל כי אין לה אב:

אם לא גונֵן. צור החונֵן. בזכות אבות הראשונים • כי תם נָעְתָּם. עוז צדקתם. מֵהָגין עוד על הבנים • למה המית. עד כי הצמית. בגלל אבות טף ונשים • איך לא נשמר. חוק דין גמר. בן לא ישא בַּעֲוֹן האב:

עתה נפטר. חסיד נעתר. אב לכהונה ומשרת אל • אף לא נתמך. איך נתמכמך. אב לשרפים הוא מיכאל • איפה איֵה. כח אריה. אב חיות כי סף האריאל • גור טמא חל. על בית שחל. אב למלכים ונשיא בית אב:

הה יחיד אל. הוד ישראל. עד אָן בנו יָדָךְ הויה • עוד בגלל. שמך חֻלל. בין גוי בודה דת נכריה • אל תוך חיקו. השב נזקו. נזק שלם מן העליה • הב הב מלכי. חוק בנך כי. בזה יפה כח האב:

אל מסתתר. נא הֵעָתֵר. גַל מֵחביון הודָךְ עליון • הַדֵּר עושה. תורת משה. וזכות חפש אל עם אביון • ניר למשיחָךְ. יזהיר זָרְחָךְ. שׁדי שובה נא אל ציון • חיש אב נורא. כי אז נֹאמְרָה. בַּהֲפוֹךְ לטוב החֹדש אב: