פתיחת התפריט הראשי

"ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" - ומתמלל ה' עם משה.

"ושב אל המחנה" - לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד.

והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי:

  • בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות (תענית כח, ב),
  • ובי"ח שרף את העגל ודן את החוטאים,
  • ובי"ט עלה, שנאמר (שמות לב, ל) "ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו'", ועשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט) "ואתנפל לפני ה' וגו'".
  • ובראש חודש אלול נאמר לו "ועלית בבקר אל הר סיני" לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם מ' יום, שנאמר בהם (שם י) "ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו'", מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס.
  • בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה "סלחתי כדבריך", ומסר לו לוחות האחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן, ועשאוהו עד אחד בניסן.

ומשהוקם, לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד.

"ושב אל המחנה" - תרגומו "ותב למשריתא", לפי שהוא לשון הווה. וכן כל הענין: "וראה כל העם" -"וחזו", "ונצבו" - "וקיימין", "והביטו" - "ומסתכלין", "והשתחוו" - "וסגדין". ומדרשו: ודבר ה' אל משה שישוב אל המחנה, אמר לו: 'אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם?'.