קטע:רש"י על שמות כב ח

"על כל דבר פשע" - שימָצֵא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא עצמו גנבו, וירשיעוהו אלֹהים על פי העדים.

"ישלם שנים לרעהו" - לִמדך הכתוב שהטוען בפיקדון לומר נגנב הימנו ונמצא שהוא עצמו גנבו - משלם תשלומי כפל. ואימתי? בזמן שנשבע ואחר-כך באו עדים.
שכך דרשו רבותינו: "ונקרב בעל הבית אל האלהים" - קריבה - זו שבועה היא; אתה אומר לשבועה - או אינו אלא לדין? שכיוָן שבא לדין וכפר לומר 'נגנבה' - מיד יתחייב בכפל, אם באו עדים שהוא בידו?
נאמר כאן 'שליחות יד' ונאמר למטה 'שליחות יד': "שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו" (לקמן, פסוק י'); מה להלן שבועה - אף כאן שבועה (מכילתא).

"אשר יאמר כי הוא זה" - לפי פשוטו: "אשר יאמר" - העד; "כי הוא זה" - שנשבעת עליו - הרי הוא אצלך, "עד הדיינין יבֹא דְבר שניהם" - ויחקרו את העדות: אם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה ישלם שנים, ואם ירשיעו את העדים שנמצאו זוממין ישלמו הם שנים לשומר.
ורז"ל דרשו: "כי הוא זה" - ללמד שאין מחייבין אותו שבועה, אלא-אם-כן הודה במקצת לומר לך 'כך וכך אני חייב לך, והמותר נגנב ממני' (מכילתא).