קטע:רש"י על קהלת ז ב

"טוב ללכת אל בית אבל" - מדה הנוהגת בחיים ובמתים

"מלכת אל בית משתה" - שהיא מדה שאינה נוהגת אלא בחיים

"באשר הוא סוף כל האדם" - בשביל שהאבל הוא סוף כל האדם סופו של כל אדם לבא לידי כך לפיכך החי יתן אל לבו כל מה שאגמול חסד עם המת אצטרך אני שיגמלו לי במותי דידל ידלוניה דיטען יטענוניה דיספד יספדוניה דיילוה ילויניה ד"א באשר הוא סוף כל האדם שהמיתה היא סוף כל ימי האדם ואם לא עכשיו גומל לו חסד לא יגמול לו עוד אבל בית המשתה זימנו ולא הלך יוכל לומר לו סופך שיולד לך בן ושם אהיה עמך תבא לך שמחת חתונת בניך ושם אלך

"והחי יתן אל לבו" - הדבר הזה שאם לא עכשיו יגמול לו חסד לא יגמול לו עוד