קטע:רמב"ן על שמות טז יב

"שמעתי את תלונות בני ישראל דבר אליהם לאמר בין הערבים" - זה הדבור כבר אמרו משה לישראל (בפסוק ח) אבל נשנה בעבור שאמר שמעתי את תלונות בני ישראל כי מתחלה אמר (בפסוק ד) הנני ממטיר לכם לחם כעושה עמהם חסד ברצונו או לזכותם ועתה הגיד כי נחשב להם לעון ובעבור התלונה יעשה עמהם כן כדי שידעו בו כי אני ה' אלהיכם כי עד עתה אינכם מאמינים בה' אלהיכם על כן אתם מתלוננים על נביאיו ויתכן שמתחלה לא הבטיחם להיות להם המן כל ימי המדבר והיו חושבים אולי יהיה ליום אחד או לשנים בהיותם במקום ההוא ובנסעם משם יבאו אל לחם ועתה אמר להם בין הערבים תאכלו בשר תמיד ובכל בקר ישבעו לחם כל ימי המדבר וכן דעת רבותינו שהיה השלו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן וכן נראה כי על שני הדברים נתלוננו ובשניהם שמע את תלונתם ותאותם יביא להם כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר ליום אחד או לשנים והפרשה שתפרש ותאריך בענין המן כי כל מעשיו הם נפלאים ותקצר בענין השלו ויהי בערב ותעל השלו (פרק יג) כי הוא בנוהג שבעולם וענין השלו השני בקברות התאוה (במדבר יא לא) כי לא בא להם ממנו עתה לשובע כאשר יאמר בכאן תמיד (בפסוקים ח יב) בשר לאכול ולחם לשבוע ויתכן שהיו גדוליהם לוקטין אותו או שהיה מזדמן לחסידים שבהם וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו כי לא יספר בשלו וילקטו המרבה והממעיט כאשר אמר במן ולכך אמר שם (במדבר יא ד) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה ואמר (שם) וישובו ויבכו גם בני ישראל שהיו גם מהם בוכים לו ולא כלם ואז נתן להם ממנו לרוב מאד כאשר אמר (שם לב) הממעיט אסף עשרה חמרים ואכלו חדש ימים בשפע ההוא ושב לענינו הראשון ועל דרך הפשט היו כל מעשה השלו לעתים והמן שהיה חיותם היה להם תמיד כי עיקר תלונתם עליו כדכתיב כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב