קטע:רמב"ן על שמות טז ד

"הנני ממטיר לכם" - אמר ר"א כי בעבור היותו יורד כדמות מטר מן השמים יקרא ממטיר ומצינו ימטר על רשעים פחים אש וגפרית (תהלים יא ו) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש (בראשית יט כד) ואולי היו באים עם המטר ודעת אונקלוס שהוא לשון ירידה הא אנא מחית ויתכן שיהיה מענין כמטרא לחץ (איכה ג יב) אע"פ שהוא שרש אחר כי בכל זריקה אשר תבא מלמעלה יאמרו כן ותקרא "מטרה" על שם שימטיר עליה החצים ואמרו (תהלים עח כז) וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף או שיאמר כן בעוף השמים כי ירד עליהם כמטר

"לחם" - בעבור שיעשו ממנו לחם כמו שכתוב (במדבר יא ח) ועשו אותו עוגות כי כל פת יקרא לחם לא בהיותו מן החטה או מן השעורים בלבד ואמר " ממטיר לחם " כי להיותו לחם ימטירנו להם וכן ארץ ממנה יצא לחם (איוב כח ה) וכן להוציא לחם מן הארץ (תהלים קד יד) שיוציא החטה שיעשו ממנה לחם ויש אומרים (הראב"ע וכן הרד"ק כאן ובספר השרשים שרש לחם) הנני ממטיר לכם לחם מאכל וכן לחם אשה (ויקרא ג טז) כי את לחם אלהיך הוא מקריב (שם כא ז) כי תשב ללחום את מושל (משלי כג א) כלם ענין מאכל והנכון כי ללחום (שם) לאכול לחם ולחם אלהיך (ויקרא כא ז-ח) כנוי שהוא סעודה לאלהיך כלחם לאדם כי מצאנו לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח ג)

"למען אנסנו הילך בתורתי" - אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט לשון רש"י ואיננו נכון אבל הוא כמו שאמר (שם טז) המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך כי נסיון הוא להם שלא היה בידם מזון ולא יראו להם עצה במדבר רק המן שלא ידעו מתחלה ולא שמעו מאבותם ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא לחם וככה אמר להם עוד (שם ח ב) וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב (שם טו) ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו לנסותם ולהטיב להם באחרונה שיאמינו בו לעולם וכבר פירשתי ענין הנסיון בפסוק והאלהים נסה את אברהם (בראשית כב א) והרב אמר במורה נבוכים (ג כד) לדעת כל יודע ולנסות היש תועלת בעבודת האל ואם יש בה ספוק צורך אם לא ואם כן היה ראוי שיאמר "למען ינסה לדעת" והנה לא הזכיר כאן דבר רק המן שהוא הלחם שהמטיר להם אבל כאשר אמר להם משה (בפסוק ח) בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע ידענו כי הכל נאמר לו אבל הכתוב יקצר בדברים הנכפלים בענין הצווי או בספור כאשר הזכרתי לך פעמים רבים (לעיל ט יב י יב יא א) ופעמים לא יזכיר האחד כלל דכתיב בפרשה הזאת (פסוק לב) זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו ולא נכתבה הצואה כלל וכן במקומות רבים

"ועל" - דעת האומרים (הראב"ע) כי "לחם" כל מאכל יתכן שיאמר הנני ממטיר לכם לחם על המן ועל השלו כי יתכן להם שאלתם ששאלו לחם ובשר ומשה פירש שיהיה הבשר בערב לאכול והלחם בבקר לשבוע כדרך כל הארץ