מצודות על משלי - פרק ו - פסוק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה
"עשה זאת איפוא בני" - ר"ל: עתה עשה זאת בני והנצל מיד המלוה, כי באת בידו ונתחייבת לו.
"לך התרפס" - היה לו למרמס הרגל, ר"ל הכנע עצמך לפניו.
"ורהב רעך" - החזק והמשל רעך על עצמך.
"אפוא" - כמו עתה, וכן (ישעיהו כב): "מה לך אפוא".
"התרפס" - ענין דריסה ורמיסה, כמו (דניאל ז): "ושארה ברגלה רפסה".
"ורהב" - ענין התחזקות, כמו (ישעיהו ג): "ירהבו הנער בזקן".