"וביום עשרים ושלשה" - הוא יום המחרת מן יום שמיני העצרת
"לדויד" - שקיים לו הבטחתו אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית
"ולישראל עמו" - על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי