קטע:אבן עזרא על בראשית מט ז

(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז" – דרך נבואה או דרך תפילה, שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור – הפך ברוך, וכאשר הברכה תוספות, הארירה מגרעת.

"ועברתם" — כפול הטעם; וכן: "אחלקם... ואפיצם".

והטעם, שהם אלה ראויים שיפרדו ולא יתחברו יחדיו.

והנה:

  • מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה, והנה הוא ברשות אחר. וגם עריו לא היו דבקים זו לזו, רק מפוזרות בינות גורל יהודה.
  • גם כן לוי, שהיו לו שמונה וארבעים עיר, והן מפוזרות בינות השבטים.

שיטה אחרתעריכה

(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" - הנה, שקילל האף והעברה שתסור מהם.

ואני "אחלקם ביעקב" - לא תהיה נחלתם מיוחדת כשאר השבטים. וכן היה:

  • כי שמעון כל נחלתו בחלקו של יהודה ותחת יד יהודה היה.
  • גם לוי אין לו חלק ונחלה, רק מה שנתנו לו השבטים.

על כן:

  • משה לא הזכיר בברכתו שמו של שמעון, כי היה בלבו על דבר זמרי; וכשברך יהודה, הנה שמעון עמו, כי ביחד היו.
  • גם הוא לא ברך לוי, רק על הכהנים דבר, וישם אהרן כנגד כל השבט: (דברים לג ח): "תומיך ואוריך לאיש חסידך..." - וזהו אהרן. (דברים לג ט): "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" - כאלו לא ראו, גם "אחיו" - כאילו לא הכירם, "ואת בניו" - כאילו לא ידעם, כי (ויקרא כא יב): "מן המקדש לא יצא" בעבור כל אלה, "כי שמרו אמרתך" שצויתים (ויקרא כא יא): "על כל נפשת מת לא יבא". "ובריתך ינצרו" - ברית הכהנים והקרבנות, רק (דברים לג י): "ישימו קטרת באפך" ועולות כליל "על מזבחך". והנה, כל ברכת משה על הכהנים אמרה.