קטע:אבן עזרא על בראשית מט ו

(בראשית מט ו): "בסודם אל תבוא נפשי" — אמר רב אהרן, שפירוש "אל תבוא נפשי" כמו (קהלת א ה): "ובא השמש", והטעם, שלא ארצה להיות חוץ מעצתם. והנה פירושו הפך הדבר, כי מה טעם לכלי חמס? והלא אמר לשניהם (בראשית לד ל): "עכרתם אותי". ובאמת כי הסתכן יעקב וביתו על ידם, לולי חתת אלהים היו מסבבים להשחית הכל.

וכן פירש (בראשית מט ז): "ארור אפם", "וברצונם עקרו שור ארור", כי אפם עז. ואלה פירושים קרים, "בסודם אל תבא נפשי".

אמר רבי משה הכהן ז"ל, כי כבודי כמו נפשי, ורבים בספר תהלות כמוהו. ויפה פירש, כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות: (דברים לב ז): "שאל אביך"; (במדבר כג ח): "מה אקוב". והנה:

  • "בסודם" כמו "בקהלם",
  • ו"תבא" כמו "תחד",
  • ו"נפשי" כמו "כבודי".

ויאמר רבי יהודה בן בלעם הספרדי, שטעה רבי משה, כי כבוד הנפש הוא הגוף, כמו עדי בצואר, כטעם (תהלים קג ה): "המשביע בטוב עדיך". וראייתו: (תהלים ז ו): "וכבודי לעפר ישכן סלה".

ואני אומר, שרבי יהודה טעה, כי הנה הכתוב אומר: (תהלים ל יג): "למען יזמרך כבוד"; (תהלים טז ט): "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי", שהוא הגוף. וזה "כבודי לעפר" הוא על דרך משל, שיכניע נפשו עד העפר שאין למטה הימנו. והנה אתן לו עד נאמן, והוא: (תהלים קיט כה): "דבקה לעפר נפשי".

"תחד" מלשון יַחַד. ועל דעת רבי משה הכהן המדקדק ז"ל, שהנח הנעלם תחת אלף "אחד", וכן אמר על (בראשית מז יט): "לא תשם".

וטעם "בסודם" כמו (תהלים לא יד): "בהוסדם יחד עלי"; אחר שכליהם הם חמס, אל תבא נפשי בסודם.

"הרגו איש" — שם המין, כמו (בראשית לב ו): "שור וחמור". והרמז על אנשי עיר שכם.

"שור" — חומה, וכן (בראשית מט כב): "צעדה עלי שור". וכבר ביארתי בספר מאזנים, כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה.

ו"עקרו" — כמו (יהושע יא ו): "סוסיהם תעקר".

וזה אות כי עיר שכם גדולה היתה, כי היא מוקפת חומה:


שיטה אחרתעריכה

בסודם ובקהלם לא באה נפשי וכבודי. והנה הברכה שברכם, כי לא בא יעקב אבינו לקלל את בניו, רק לברכם, על כן אמר: