המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
[י] מן לא נפלאת ממך וכו'. אף על גב שאינם שוים, דהא "והפליתי" מנחי למ"ד הפעל ה"א, ואילו "נפלאת" (דברים ל', י"א) הוא מנחי למ"ד א', כבר נתבאר לך למעלה במלת "ואהרן אחיך יהיה נביאך" (ז, א, אות א) כי אין הפרש ביניהם, כי אף על גב שישתנו באות הנחה, שזה אל"ף וזה ה"א, אחר שבעיקר השורש שוים - פירוש אחד להם:
[יא] אף על פי ששכינתי בשמים וכו'. דאם לא כן למה כתב "בקרב הארץ":
[יב] מתחבלת ארעא. כלומר שאינו עתיד, דהא "ויעש" כתיב דהוא הוה:
יש אומרים:
שהוא חסר אל"ף.
והנכון שהיא מבעלי הה"א. וטעמו אפרש.
ומדרך הסברא עתה החל פרעה להקל מעבודת ישראל, כאשר ראה שהפריש השם בין ישראל ובין מצרים פחד לעשות להם רעה, כי צורך יש לו לשלחם לזבוח פן יפגענו בדבר. הלא תראה כי עתה נתן להם רשות לזבוח בארץ.
וטעם כי אני ה' בקרב הארץ –
דרך משל, כמנהג המלכים לעמוד באמצע מלכותם להיות קרוב אל הקצות. כאשר ברא השם לב האדם שהוא מלך על כל הגוף באמצע. ורוח האדם באמצע הגוף. ככתוב ויוצר רוח אדם בקרבו. ועל זה ראיות רבות מן התולדות, על כן כתוב: מציון מכלל יופי אלוהים הופיע, כי הוא באמצע הישוב ומלכות השם תראה ביישוב.
"והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן" - בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן אבל זו מכה משולחת וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גשן אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גשן שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה כי רובה של ישראל היא ואומר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים כדכתיב (תהלים עח מה) ישלח בהם ערוב ויאכלם וזהו לשון פדות כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך
"אני ה' בקרב הארץ" - פירש ר"א דרך משל כמנהג המלכים שיעמדו באמצע המלכות להיותו קרוב אל הקצוות ואין לדבר זה טעם אבל הוא לומר כי הוא שליט ומשגיח בקרב הארץ לא כמי שיחשוב עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך (איוב כב יד) ויתכן שיהיה כמו כי שמי בקרבו (להלן כג א) והוא סוד נשגב ונעלם
והפליתי ביום ההוא. המכות הראשונות היו עומדות אין מן הפלא כל כך אם היו בארץ מצרים ולא בארץ גשן, אבל מכת הערוב מכה משולחת וכאשר יבא מן המדבר בגזרת האל לעקור את הכל היה ראוי אף בדרך הטבע שיבואו גם בארץ גושן כי היא מכלל ארץ מצרים אלא שהקב"ה הפלה ביניהם בדרך הנס והפלא בשביל ישראל, ומזה אמר אשר עמי עומד עליה. כלומר בשביל שעמי עומד עליה.
למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. שליט ומשגיח בקרב הארץ להשחית את המורדים ולהציל את הבוטחים בו, ואמר כן כנגד פרעה הרשע שהיה כופר בהשגחה והיה מן הכת האומרים (איוב כב) עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך.
וכתב הרמב"ן ז"ל כי אני ה' בקרב הארץ יתכן שיהיה כמו כי שמי בקרבו והוא סוד נשגב ונעלם ע"כ.
"והפליתי". ובאשר סדר הזה השני של עד"ש בא לברר פנת ההשגחה, שפרעה לא האמין שה' העליון משגיח בקרב הארץ בהשגחה פרטית, וכמ"ש למען תדע כי אני ה' בקרב
הארץ, באר לו שזה יתברר במכה זו, שאפלה את ארץ גושן, ששם לא יהיה ערוב, וזה יהיה מצד שעמי עומד עליה, וזה נס מיוחד ומופלא, שהבדלה זו שהבדיל ארץ גושן בזה הוא
ענין מופלא ונסיי, לז"א והפליתי, שהוא ההבדלה הפלאיית, וכולם ידעו שזה נעשה בנס מצד שעמי עומד עליה, ופי' במדרש א"ר אמי כאדם שאומר לחברו לא יטול פלוני בטאריקו
זו שפלוני פטרוני עומד עליו, כי לשון עומד עליה לא נמצא על הישיבה בארץ, שעל זה בא הלשון אשר עמי גר שם או יושב או שוכן שם, על כן פי' כמו והוא עומד על הגמלים,
לנער הנצב על הקוצרים, שהם יגינו על הארץ לבלתי היות שם ערוב, ור"ל כי מכת דם וצפרדע נמצא גם בארץ גשן והזיק להמצריים רק שישראל נצולו, אבל מכת ערוב לא נמצא
שם כלל אף בבתי המצריים, ובזה יתברר לך כי אני ה' בקרב הארץ, ומשגיח בהשגחה מיוחדת על עמי וצאן מרעיתי:
