קטגוריה:מלכים א ב טז

עריכה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (טז - כב) איך הסכיל אדוניה לדבר הדברים האלה, שלו היתה המלוכה, ושבו רצו ישראל, וכי לא ידע שבזה יעלה חמת המלך והי"ל לבקש לאמר שאוהב אותה ושחשק בה? ואיך נתרצית בת שבע לדבריו אשר בטא כמדקרות חרב? ומ"ש בפסוק כ"ב ולו ולאביתר וכו' הוא קשה ההבנה, ואיך עלה בזה חרון אפו על אביתר ויואב?:

"את ידעת כי לי היתה המלוכה". הוצעה זו היא בעלת שתי פנים, באופן אחד יראה כאומר אחר שהמלכות היתה ראויה לי, אם מצד תולדותי שאני הבכור, ועז"א "כי לי היתה המלוכה", ואם מצד רצון העם שהסכימו עלי, ועז"א "ועלי שמו כל" "ישראל פניהם למלוך ותסב המלוכה ותהי לאחי". כי נסבה ממקום הראוי לה אל מקום אחר. וא"כ עכ"פ ראוי לפייס אותי במה שיתנו לי חלק קטן, אשה שהשתמש בה המלך, כי הגם שאין הדיוט משתמש בשרביטו של מלך, אני איני הדיוט כי המלוכה הגיעה לי בתחלה. ובאופן אחר תקן דבריו במה שסיים "כי מה' היתה לו", "כי מה" שאין הדיוט משתמש בשרביטו של מלך, הוא רק במלך המולך ע"י הסכמת העם, שאחר שבעצם הוא איש ככל האנשים, בהכרח לציין כבודו ע"י רושמים מיוחדים הסכמיים שאין להדיוט להשתמש בהם, כי בזה ישמר כבודו ומעלתו. לא כן במלך המולך מצד עצמו כי המלכות תאות אליו בעצם, א"צ לציונים אלה ההסכמיים, וכמ"ש במדרש מלך ב"ו אין רוכבים על סוסו ואין יושבים על כסאו ואין משתמשים בשרביטו, אבל הקב"ה רוכבין על סוסו ויושבים על כסאו וכו' הה"ד (תהלים כד, י) מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, ר"ל דאחר שכבוד מלכות השם תלוי בו בעצמו, והוא בעצמו מלך הכבוד לא ע"י הסכמה ובחירת העם, לא שייך אצלו שלא ישתמש אחר בשרביטו, כי אין כבודו תלוי באותות אלה המוסכמים מן העם, וז"ש שה' הוא מלך הכבוד, ר"ל שהוא עצמו מלך הכבוד לא ע"י העם. וא"כ גם בשלמה אחר שמלכותו לא הגיעה לו מן העם רק מה', בהיות המלוכה והכבוד עצמי לו, אין לו לחוש אם ישתמש זר בשרביט המלך: