קטגוריה:דברים יח ו

נב.

וכי יבא הלוי מאחד שעריך, ובא בכל אות נפשו ושרת . מדבר מן הכהן, לא מן הלוי. דהא אמר " ושרת " ("שירות" נאמר דווקא בעבודת הכהנים) (והשאר מחקו הגר"א).

ופי' הדבר, שהגם שתקנו משמרות, והיה העבודה שייך לכהני המשמר, מלמדני שיש דברים וזמנים, שגם כהן שאינו מאנשי המשמר זוכה בעבודה. וציין זה במ"ש מכל ישראל אשר הוא גר שם , כי כהני המשמר, היה כל משמר גר בעיר מיוחד. וכשבא זמנו, הלכו כלם לעבודה.

עפ"ז מציין כהן יחידי הבא לשם, שבא מכל ישראל אשר הוא גר שם. לא מעיר, שהמשמר שלו הלכו ביחד, רק הוא בא יחידי ממקום אחר, שלא בזמן משמרתו.

והאופן שילך הכהן לירושלים שלא בזמן משמרתו, הוא או כשרוצה להביא איזה קרבן, או כשהולך להראות בג' רגלים.

ועל האופן שמקריב שם קרבן, אמר ובא בכל אות נפשו ושרת . ורשות בידו להקריב הקרבן בעצמו, אף שלא בזמן משמרתו, וכמ"ש בבא קמא קט.

ועוד יש אופן שיוכל לשרת שלא בזמן משמרתו, בשירות של ברכת כהנים. שזה מרמז במ"ש ושרת בשם ה' , שהשירות הוא על הזכרת השם המפורש.

ועוד אופן שיוכל להקריב, בעת שעולה לרגל. וזה ציין במ"ש וכי יבא הלוי מאחד שעריך , שאז יוצאים כל ישראל מכל שעריהם לעלות לרגל. וגם הכהנים יוצאים, אף שאינו זמן משמרתם. והרשה להם לבוא לשרת ככל אחיו הלוים, המשרתים בעמידה בהקרבת הקרבנות. והיינו בקרבנות הרגל, הבאים מחמת הרגל, כמו שיתבאר ב שפטים נג .

ולדעת הרמב"ן, בהשגותיו למ”ע לו, היו נמצאים כהנים שלא נתחלקו למשמרות, והם באו ועבדו כל אימת שירצו. שעז"א לבד ממכריו על האבות , היינו מי שנתחלקו למשמרות, ומכרו זכותם זה לזה, שלא יעבוד רק בזמן משמרתו. אבל מי שלא קבעו לעצמם משמר, כל זמן שבאו, נתוספו על אנשי המשמר.

ולדבריו יש לפרש מ"ש בספרי, "יכול בבן לוי וכו', ת"ל מאחד שעריך , מי שלא נטלו שעריהם במקום אחר וכו'" (וכן הביא הרמב"ן בגירסתו). ר"ל הכהנים שלא נטלו שעריהם במקום אחר, ר"ל שלא הקבעו למשמורת, ש ( י )זה יכול לעבוד תמיד. כי אינו מוציא לבד ממכריו על האבות , היינו שקבעו משמרותיהם בקביעות.