קטגוריה:בראשית לח טז
נוסח המקרא
ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי
וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי.
וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי׃
וַ/יֵּ֨ט אֵלֶ֜י/הָ אֶל־הַ/דֶּ֗רֶךְ וַ/יֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָ/ה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִ/ךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖/וֹ הִ֑וא וַ/תֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִּ֔/י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּסְטָא לְוָתַהּ לְאוֹרְחָא וַאֲמַר הַבִי כְעַן אֵיעוֹל לְוָתִיךְ אֲרֵי לָא יְדַע אֲרֵי כַלְּתֵיהּ הִיא וַאֲמַרַת מָא תִּתֵּין לִי אֲרֵי תֵיעוֹל לְוָתִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּסְטָא לְוָותָהּ לְאָרְחָא וַאֲמַר הֲבִי כְּדוֹן אֵיעוֹל לְוָותִיךְ אֲרוּם לָא יָדַע אֲרוּם כַּלְתֵיהּ הִיא וַאֲמָרַת מַה תִתֵּן לִי אֲרוּם תֵיעוֹל לְוָתִי: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הָבָה נָּא – הָכִינִי עַצְמֵךְ וְדַעְתֵּךְ לְכָךְ. כָּל לָשׁוֹן "הָבָה" לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, חוּץ מִמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְתַרְגְּמוֹ בִּלְשׁוֹן נְתִינָה. וְאַף אוֹתָן שֶׁל הַזְמָנָה, קְרוֹבִים לִלְשׁוֹן נְתִינָה הֵם.
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח טז.
הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ
פתיחה ישירה ולענין. ללא אהבה, ללא התחיבות, ללא אחריות. כך ישר בפרצוף: 'אני יודע מה את, אני רגיל לעשות את זה, אני גדול וחזק ומגיע לי הכל.'
יהודה לא התפלא שאין תור לפני אוהל הקדשה, לא כאשר הוא בא ולא כאשר הוא יצא. הדבר הזה לא עורר בו סקרנות לחשוב שהוא היה המטרה היחידה. ייתכן שיהודה חשב שהמחיר שהיא דרשה היה גבוה, ולא כל רועה צאן יכול לשלם מחיר כזה, לכן לא היה תור.
כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ
העורך מביע את דעתו שתמר היא "כַלָּתוֹ" של יהודה, אלמנת בנו, ולא ארוסת בנו שלה. יהודה לא זיהה אותה כתמר, וייתכן שלא רצה לזהות אותה. עיניו לא התרכזו בקולה או פניה או גופה או תנועות גופה. יהודה לא היה מסוגל לחשוב שתמר תהיה זונה, ולא תתביש לשכב איתו. יהודה שכח את סיפור לוט ובנותיו, ולא ראה את הדמיון.
מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי
קיים סיכוי שתמר רצתה רק לדבר עם יהודה ביחידות. היא לא רצתה לשלוח שליח או לבוא ללא הזמנה. כך תמר אירגנה את הפגישה החשאית הזאת להיות עם יהודה כדי לבקש ממנו את שלה. תמר אפילו יכלה לחשוב שיהודה זיהה אותה ומציע לייבם אותה, ולכן היא שאלה בעניין התשלום לברר מה יהודה חושב. ברגע שיהודה בקש לשכב איתה היא לא יכלה להעליב אותו שהוא הולך לזונות. אם יהודה היה מזהה אותה בזמן או אחרי שהוא שכב איתה, היא היתה יכולה להסביר את מטרתה המקורית ולמה היא לא יכלה לעצור אותו.
יהודה לא הבין שהוא מציע לה לייבם אותה עבור בנו ער (ואונן). העובדה שהוא טועה בזהותה לא משנה את העובדה שהוא נושא אותה ומייבם אותה, כשם שעיקב נשא את לאה בחושך בלי לבדוק (ביאור:בראשית כט כה).
העיסקה כמעט הושלמה. הוא בקש סקס, היא שאלה לתשלום, הוא יציע תשלום - ובימינו נסיון לזנות הושלם, והשוטרת, ששיחקה זונה, אוסרת את הגבר. אולם כאן מטרתה של תמר שונה. היא לא רוצה להאשים, היא רוצה פתרון.
כאשר הוחלט על תשלום, הביאה של יהודה עם הזונה לא נחשבה לנשואין במידה והוא ישלם. יהודה לא חלם שהזונה תהרה לו בן. יהודה לא העלה בדעתו שהוא לא יצליח לשלם והערבון לא יושב לו, וכך הוא נשא אותה בביאה כחוק.
יהודה חשב שבגדי אחד הכל יגמר. יהודה לא הבין שעצם השכיבה מעניקה לתמר זכויות של אישה, ושהוא מפרה אותה בזרעו, וקיימת אפשרות שהיא תביא לו בן, והבן יהיה רשאי לבקש שאביו יכיר בו.
יהודה לא ראה את הדמיון בין זה שהוא התחייב לתת לה את בנו הצעיר, ועכשו הוא מציע לה גדי צעיר. יהודה הציע גדי (בנו), והיא קיבלה את האיל (אותו).
כך היא קיבלה אותו, וממנו היא קיבלה את בניה התאומים - כשני גדיים, כפול מהבטחתו.
אולם כך כולם יצאו שמחים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לח טז"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.