קטגוריה:בראשית יד יח
נוסח המקרא
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.
וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃
וּ/מַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָ/יָ֑יִן וְ/ה֥וּא כֹהֵ֖ן לְ/אֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּמַלְכִּי צֶדֶק מַלְכָּא דִּירוּשְׁלַם אַפֵּיק לְחֵים וַחֲמַר וְהוּא מְשַׁמֵּישׁ קֳדָם אֵל עִלָּאָה׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּמַלְכָּא צַדִיקָא הוּא שֵׁם בַּר נחַ מַלְכָּא דִירוּשְׁלֶם נָפַק לִקְדָמוּת אַבְרָם וְאַפֵּיק לֵיהּ לֶחֶם וַחֲמַר בְּהַהוּא זִימְנָא הֲוָה מְשַׁמֵשׁ קָדָם אֱלָהָא עִילָאָה: |
ירושלמי (קטעים): | וּמַלְכִּי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֶם הוּא שֵׁם רַבָּא הֲוָה כָּהִין עִילָאָה: |
רש"י
"לחם ויין" - כך עושים ליגיעי מלחמה והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו ומ"א רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו
[ל] כך עושין ליגיעי המלחמה. ומפני שקשה דאם כן מאי בא לומר כי מלכי צדק הוציא לחם ויין, ומאי נפקא מיניה, אלא שהראה שאין בלבו עליו שהרג בניו:
[לא] ומדרש אגדה. דאם כן יקשה לך לכתוב 'ומלכי צדק הוציא מזון', ולמה "לחם ויין", אלא שהוא רמז על הנסכים. ואם תאמר ובשר אמאי לא היה מרמז לו, שיקריבו שם בשר קרבן, ויש לתרץ משום דהוי כמו מקדיש קדשים ואחר כך אכל אותם, אבל בלחם ויין לא הוי דומה כמקדיש קדשים, משום שכן דרך לעשות ליגיעי המלחמה להוציא לחם ויין, שכן כתיב (ר' דברים כג, ה) "על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים", שמזה תראה שיש להקדים בלחם ובמים, ויין הוא כמו מים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֶחֶם וָיָיִן – כָּךְ עוֹשִׂים לִיגִיעֵי מִלְחָמָה. וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל שֶׁהָרַג אֶת בָּנָיו. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: רָמַז לוֹ עַל הַמְּנָחוֹת וְעַל הַנְּסָכִים שֶׁיַּקְרִיבוּ שָׁם בָּנָיו (בראשית רבה מג,ג).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ושלם — היא ירושלם; והעד, "ויהי בשלם סכו" (תהלים עו ג).
והוא כהן — כדברי המתרגם ארמית. וכן כל "כהן"; והעד, "וכהנו לי" (שמות כח מא). ופירוש "על דברתי מלכי צדק" בספר תהלות, כי כהוגן דיבר ויפה עשה שבירך אברם בתחילה, בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו; ואחר כן אמר "וברוך" השם שעזרו ונתן צריו בידיו:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
או יאמר "והוא כהן" כי מה שלא האכילו בשר, היו על היותו "כהן לאל עליון" מקריב קרבנות ולא יראה כמאכילו מבשר הזבח אשר לא כדת, וכענין הממונים על לחם הפנים שלא היה בביתם פת נקיה, ומפטמי הקטורת שלא היה מתבשמים בביתם בל יחשדום שנהנים מהקדש (יומא לח א), כן מלכי צדק לא "הוציא" רק "לחם ויין" ולא בשר, כי ב"לחם ויין" לא היה חשד, כי
בימים ההם לא היו נסכי יין ולחמי מנחות או לחם הפנים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם) כי בזכות לחם ויין שנתן לפניו בישרו על שתי הלחם ונסכים לעתיד.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (יומא דף כח:) קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שהם תיקוני רבנן, ולזה הודיענו הכתוב, כי אברהם שר וגדול ומכובד בעיני הכל היה, וכשיצא לקראתו מלך סדום מן הסתם יקביל פניו בתשורת לחם לו ולעבדיו ואנשי מלחמתו, ולצד כי אברהם יפרוש ממאכלם, מהלחם משום פת של גוים, והיין משום סתם יינם, לזה נתחכם ונשתדל מלך סדום שיעשה תשורת האכילה על יד נאמן שהוא שם ומידו של שם לידו של אברהם. וחידוש השמיענו הכתוב שאפילו לחם ויין שאינן אלא מדרבנן הקפיד אברהם ומכל שכן שאר דברים שיש בהם חשש איסור תורה:
עוד ירצה הכתוב להודיע טעם אשר ממנו עלה על דעת מלך סדום לומר לאברהם והרכוש קח לך ולא שאל הכל, לזה אמר ויצא מלך סדום לקראתו ואחר צאתו יצא מלך שלם וכו' ונתן לו אברהם מעשר מכל, מזה הרגיש מלך סדום, כי הרי זה מגיד כי קנייניו הם שאין אדם מעשר ממה שאינו שלו, לזה שאל ממנו הנפש והרכוש אסכים לדעתך שתקחם לך, והוא אומרו קח לך והרי זה מגיד כי עוד היה לו טענה להחזיק בכל, וכדי שלא יכנם עמו במחלוקת פשר ואמר (פסוק כא) תן לי הנפש והרכוש לא ארד עמך לדין אלא הריני מסכים שתקחנו, ועיין טעם הדבר בפירוש פסוק תן לי הנפש:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. "ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם". בת צור, זה אברהם; בן שהצר למלכים, בן שהצרו מלכים לו. "במנחה פניך יחלו", ומלכי צדק מלך שלם. מלכי צדק, מצדיק את יושביו. מלכי צדק, "אדוני צדק", נקראת ירושלים צדק: "צדק ילין בה". מלך שלם, שנולד מהול. הוציא לחם ויין, הלכות כהונה גדולה מסר לו. לחם, זה לחם הפנים; ויין, אלו הנסכים. רבנן אמרי: תורה גילה לו, שנאמר: "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".
והוא כהן לאל עליון. ר' אבא בר כהנא אמר: כל יין שכתוב בתורה עושה רושם, חוץ מזה. ר' לוי אמר: אף לא יצאנו מידו, שמשם קרא עליו "ועבדום וענו אותם".
ומלכי צדק מלך שלם, שנולד מהול וכו' (כדכתוב לעיל בפסוק "ויברא אלהים את האדם בצלמו" (בראשית א, כז), ברמז מ"ז):בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד יח.
מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם
בספר יהושע נאמר, (יהושע י א): "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַים...". מסתבר ששָׁלֵם הוא שמה הקדום של יְרוּשָׁלַים, ומַלְכִּי-צֶדֶק הוא אחד מאבות אבותיו של אֲדֹנִי-צֶדֶק. כמו שבמצרים כל המלכים נקראו "פרעה", ובצרפת מלכים רבים נקראו "לואי", כך גם בירושלים נקראו המלכים בשם "צדק". וכן נרמז (ישעיהו א כו): "אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה".
ולפי רש"י, מלכי-צדק הוא כינויו של שֵׁם בן נוח.
הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן
בדרך כלל בתחביר של לשון התורה נוטים לציין תחילה את הנשוא ורק אחר כך את הנושא:
- (יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ...
- (כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם...
לפי זה, היה ראוי לכתוב גם כאן:
- (יח) ויוצא מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם לֶחֶם וָיָיִן...
מדוע המשפט כאן נכתב באופן שונה? כמה הסברים:
1. מלכי צדק בירך את אברהם לפני שמלך סדום יצא, והפסוק כתוב בסגנון עבר רחוק;
2. הסגנון כאן מטרתו להבליט את הניגוד בין מלך סדום הרשע (בפסוק יז) לבין מלכי-צדק הצדיק (בפסוק יח);
3. על דרך הגיוון – שלא יהיו שני פסוקים רצופים המתחילים בסגנון דומה: "ויצא מלך סדום... ויוצא מלכי צדק...".
וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן
איך ייתכן שמלך כנעני עבד את האל העליון, הרי ידוע שהכנענים היו עובדי אלילים?!
1. הכנענים אמנם היו עובדי-אלילים, אבל הם האמינו שיש אל אחד שהוא אביהם מלכם ויוצרם של כל שאר האלים, וכינו אותו בשמות "'אל' ו'עליון'". אמונה דומה היתה מקובלת גם בגויים אחרים, כמו שנאמר בדברי הנביאים:
- (ירמיהו י ז): "מִי לֹא יִרָאֲךָ, מֶלֶךְ הַגּוֹיִם? כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם - מֵאֵין כָּמוֹךָ";
- (מלאכי א יא): "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה; כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, אָמַר ה' צְבָאוֹת"
כך מתאר גם הרמב"ם את טעותם של עובדי-האלילים: הם זכרו שיש אל עליון שברא את הכל, אבל חשבו שלא צריך לעבוד אותו אלא את משרתיו. לפי הרמב"ם, טעות זו התחילה כבר בימי אנוש נכדו של אדם הראשון (רמב"ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א א): "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול, ונבערה עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים היה. וזו היתה טעותם: אמרו 'הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם, ונתנם במרום וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך'.
כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להן קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים.
וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה...
וכיון שארכו הימים, נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו, ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה... אבל צור העולמים, לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר. ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו...".
מלכי-צדק מלך שלם היה אחד הכהנים המעטים ששירתו ישירות את האל העליון, ולכן דווקא הוא יצא לברך את אברם.
2. אמנם, לפי רש"י, מלכי-צדק כלל לא היה כנעני - הוא היה שִֵם בן נוח, אחד היחידים שזכרו את הבורא.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יד יח"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.