קובץ יסודות וחקירות/תפיסה

הגדרה

יש ספק למי שייך החפץ, ואחד מבעלי הדינים תפס אותו (הסוגיא בבבא מציעא ו., בסוגיא זו האריך הנתיה"מ סוף סי' כה).
לדוגמא, שניים מתווכחים למי מהם שייכת הטלית, ואחד מהם חוטף ותופס אותה (בבא מציעא ו.).

מקור וטעם

מקורה וטעמה בפשטות כמוחזק . והש"ך (כה-ב, הובא בנתיה"מ כח-ב) הוסיף שהיא משום שעביד איניש דינא לנפשיה.

פרטי הדין

תפיסה ברשות, כגון שהבעלים בעצמו הביא לתופס את החפץ – לרוב הראשונים מועילה (דיני תפיסה לנתיה"מ סוף סי' כה כללים א ויז), ולסמ"ג לא מועילה (קונטרס הספיקות ז).
בדבר שחייב רק לצאת ידי שמיים, נחלקו הראשונים האם מוציאים ממנו אם תפס (רש"י בבא מציעא צא. ד"ה רבא: אין מוציאים, ריב"ש שצב (ד"ה ובנידון) וקובץ ביאורים בבא קמא מו בדעת תוס': מוציאים. האריך בזה הקצוה"ח כח-א).
קים לי – אפילו כאשר הטוען קים לי לא היה מוחזק מתחילה אלא תפס, אעפ"כ יכול לטעון קים לי (תקפו כהן קכג).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה .
מוחזק – כאשר אדם מוחזק, ובא חבירו ותפס ממנו, תלוי האם תפס לאחר שנולד הספק או לפני שנולד הספק, וכן האם טוען טענת שמא או טענת ברי, כך שישנם ארבעה מקרים, ובכל אחד מהם נחלקו הראשונים:
א) תפיסה לאחר שנולד הספק וטוען שמא (קונטרס הספיקות ב, ג) – אחרי שפסקנו כמוחזק, ובא אחד מבעלי הדין ותפס (תקפה) בפנינו, היא סוגיא בגמרא (בבא מציעא ו:). ולמסקנת הגמרא התפיסה לא מועילה (מוציאין מידו), וכן כתבו כל הראשונים שם (רש"י, תוס', רא"ש, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן, נימוק"י). אך הרמב"ם (בכורות ב-ג וה-ג) פסק שהתפיסה מועילה (ואין מוציאין מידו), וכל המפרשים האריכו ליישבו (שו"ת הרשב"א ח"א שיא, לחם משנה שם, שב שמעתתא ד-ה, מרחשת ח"א מט, אבי עזרי מהדורא קמא בכורות ה-ג ומכירה ג-י, ועוד).
ב) תפיסה לאחר שנולד הספק וטוען ברי (קונטרס הספיקות ג-א) – לרוב הראשונים לא מועילה (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן, נימוק"י, ראב"ד, סמ"ג), אך לתוס' ולרא"ש מועילה.
ג) תפיסה לפני שנולד הספק וטוען שמא (קונטרס הספיקות ג-א) – לרוב הראשונים לא מועילה (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, רא"ה, רבינו יונה), אך לתוס' ולסמ"ג מועילה (וכן כתב בדיני תפיסה לנתיה"מ סוף סי' כה כלל יב).
ד) תפיסה לפני שנולד הספק וטוען ברי (קונטרס הספיקות ג-א) – לרוב הראשונים מועילה, ורק רבינו יונה והרמ"ה כתבו שלא מועילה.
חולקין – אחרי שפסקנו שחולקין, ובא אחד מבעלי הדין ותפס (תקפה) בפנינו, גם היא סוגיא בגמרא (בבא מציעא ו.). ולהלכה אין מוציאים מהתופס (רמב"ם וראב"ד טוען ונטען ט-יב, טור שו"ע ורמ"א קלח-ז, רמב"ן שהובא בקונטרס הספיקות ב-ז), אך תוס' כתבו שמוציאים מידו (קונטרס הספיקות ב-ז). ואם חזר הראשון ותפסה, נחלקו הפוסקים: יש אומרים שחולקין (רמב"ם ושו"ע שם), ויש אומרים שמשאירים ביד התופס הראשון (ראב"ד, טור ורמ"א שם).
מרא קמא, פשוט שכשיש מרא קמא התפיסה לא תועיל. אך כשאין מרא קמא היא מועילה (קונטרס הספיקות ח-ה).

כללים

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
בתרי ותרי, כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו – נחלקו הראשונים האם תפיסה מועילה (ריטב"א כתובות כ. ד"ה אלא: רמב"ן ורי"ף – מועילה, ר"י ורא"ה – לא מועילה. אורים ותומים עט: לא מועילה).
בספיקא דדינא – כשאינו ספק במציאות אלא ספק בדין, כגון תיקו, מחלוקת בש"ס, או מחלוקת הפוסקים – נחלקו המפרשים:
א) התרומת הדשן כתב שלא מועילה, בין בתיקו ובין במחלוקת הפוסקים (קונטרס הספיקות ה-ז).
ב) התקפו כהן כתב שמועילה, בין בתיקו ובין במחלוקת הפוסקים (ו, לד. ובסי' עב הוסיף שמועילה אפילו אם רק מיעוט הפוסקים מסייעים לתופס).
ג) המהרי"ק חילק שבתיקו ובמחלוקת בש"ס לא מועילה תפיסה, אך במחלוקת הפוסקים שאחר חתימת הש"ס ובספיקא דדינא שלא הוזכרה בש"ס כן מועילה (קונטרס הספיקות ה-ז. ובדיני תפיסה לנתיה"מ סוף סי' כה כלל כ הוסיף שבמחלוקת שאחר חתימת הש"ס התפיסה תועיל אפילו אחרי שנולד הספק ואפילו בטוען שמא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חוזק ההכרעות (דנו שם בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה עלחברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה), כל דאליםגבר, מוחזק (לא תפס את החפץ אלא החפץ מלכתחילה היה ברשותו), ספיקות (יסודות הכללים של הספיקות והכרעותיהם, ושם ביארנו את החילוקים בין סברא וגזיה"כ, בירור והנהגה, ודאי וספק), עביד איניש דינא לנפשיה, קים לי.