קובץ יסודות וחקירות/תפילה

הגדרה

מצווה לעבוד את ה' בתפילה.

מקור וטעם

במקורה נחלקו הראשונים לארבע דעות (במחלוקת האם היא דאורייתא או דרבנן דנו המאירי ברכות כ: ד"ה מחלוקת, השאגת אריה יד, ושדי חמד ח"ד ת-לח עמוד 534):
א) רמב"ם: דאורייתא, מהפסוק (שמות כג-כה) "ועבדתם את ה' אלקיכם" (תפילה א-א).
ב) חינוך: דאורייתא, מהפסוק (דברים י-כ) "אותו תעבוד" (תחילת תלג, ולכן מנאה בפרשת עקב). אמנם גם הרמב"ם (ספר המצוות עשה ה) וגם החינוך (שם) הוסיפו שמצווה זו נכפלה בעוד פסוקים "ואותו תעבודו" (דברים יג-ה), "ולעובדו" (דברים יא-יג).
ג) רמב"ן ע"פ החינוך: דרבנן, אך בשעה שצר לו היא מצוות עשה דאורייתא (רמב"ן על ספר המצוות מצוות עשה ה כתב שהיא דרבנן, והחינוך סוף תלג הביא בשמו שבשעה שצר לו היא מצוות עשה דאורייתא).
ד) רמב"ן: תמיד דרבנן (בפשטות זו דעת הרמב"ן, שהרי לא מנאה כלל, וכן דעת ר"ח ברכות כ:, וכן מסקנת השאגת אריה יד. והמנחת חינוך תלג-א [א] כתב שהרמב"ן מסתפק האם בשעת צרה היא דאורייתא). ולדעה זו הפסוקים הם אסמכתא (מאירי ברכות כ: ד"ה מחלוקת, והביא שם גם את הסוברים שהיא דאורייתא).
אמנם נוסח התפילה וזמנה לכו"ע דרבנן (רמב"ם תפילה א-א).
במהותה הגדירו הרמב"ם (ספר המצוות ה) והחינוך (תלג) שהמצווה היא לעבוד את ה'.
בטעמה כתב החינוך (תלג ד"ה משרשי) שני טעמים:
א) שנבקש מהקב"ה את צרכינו כדי שיענה לבקשותינו.
ב) לקבוע במחשבתנו שהוא האדון המטיב לנו.
במניין המצוות נחלקו הראשונים האם למנות את מצוות תפילה, ותלוי אם תפילה דאורייתא , וכן נחלקו אם למנות את מצוות מאה ברכות ואת מצוות עבודה, ויש בכל זה חמש דעות (דן בזה הגרי"פ פערלא עשה ב בתחילתו):
א) הרמב"ן לא מנה את מצוות תפילה, משום שסובר שהיא דרבנן (בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם עשה ה).
ב) הרמב"ם (בספר המצוות עשה ה) והחינוך (תלג) והרס"ג מנו את מצוות תפילה.
ג) בה"ג לא מנה בפירוש את מצוות תפילה, אך מנה את מצוות מאה ברכות, ואפשר שכולל בהן את מצוות תפילה.
ד) ר"א הזקן מנה את תפילה לחוד ואת מאה ברכות לחוד. אך את מצוות עבודה לא מנה בפני עצמה, משום שעבודה היא תפילה.
ה) ר"י אלברגלוני מנה שלוש מצוות נפרדות: תפילה, מאה ברכות, ועבודה.

פרטי הדין

שמונה עשרה ברכות – חקר הקהילות יעקב (ברכות יג) האם כל הברכות יחד הן חטיבה אחת (ואם החסיר אחת מהן לא יצא ידי חובה גם בשאר הברכות), או שכל ברכה בפני עצמה.
זמני התפילות, המגילת אסתר חידש שאינם לעיכובא אלא למצווה, והשאגת אריה (טו, והביא גם את המגילת אסתר) כתב שהם לעיכובא, ואם עבר הזמן הרי הוא מעוות לא יכול לתקון.
יסדר שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל (ברכות לב.). וחקרו בזה האם אסור להקדים את התפילה (משום דרך גאווה), או שצריך להקדים שבחו של הקב"ה (כדי שיכיר שמבקש צרכיו מהקב"ה) (ביכורי ארץ ברכות ח"ב ג, הובא בחקירות במסכת ברכות יד).
דברים שבקדושה, כגון קדיש קדושה וברכו, צריכים עשרה (מגילה כג:). בפשטות דין זה מדרבנן, ויש מי שכתב שהוא דאורייתא (ברכי יוסף או"ח ח"ב קלה-א בסופו ובקונטרס אחרון שם הביא דעה שהוא דאורייתא. דן בזה שדי חמד ח"ד ת-לז עמוד 534).
תפילת מוסף – יש לחקור האם היא במקום קרבן מוסף, או שחיובה נובע מקדושת היום, כשחרית ומנחה (ורק אסמכינהו אקרבנות) (משנת יעבץ או"ח ד ד"ה הרי מבואר).

כוונה

כוונת עומד לפני ה' בתפילה – חידש הגר"ח (תפילה ד-א) שהיא חלק מדין התפילה, ואם התפלל ולא כיוון כאילו שלא התפלל כלל.
כוונת פירוש המילים בתפילה – יש לחקור אם היא חלק מדין התפילה (ואם התפלל ולא כיוון כאילו שלא התפלל כלל), או שהיא דין נפרד (חקירות במסכת ברכות יג).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ברכות המצוות, ברכות הנהנין, סמיכת גאולה לתפילה, קריאת שמע.