קובץ יסודות וחקירות/תמורה

הגדרה

איסור להמיר בהמת קודשים בבהמה אחרת, ואם המיר - שתיהן קדושות (האריך בסוגיא זו מנחת חינוך שנב).
בדיני בהמות קודשי קודשים וקודשים קלים (תמורה לא. במשנה). אך בקודשי בדק הבית עופות ומנחות – אין דין תמורה.
לדוגמא, עומדות לפניו בהמת הקדש ובהמת חולין, ואומר: זו תחת זו, זו חליפת זו (תמורה כו: במשנה), זו תחת עולה שיש לי בבית (תמורה כז: במשנה).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב, ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז-י).
בטעמו נחלקו הראשונים: לרמב"ם (תמורה ד-יג באמצעו) הוא משום שטבעו של אדם להרבות קנייניו ולחוס על ממונו, ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שיחזור בו וירצה להחליפה בבהמה פחותה ממנה. והחינוך (שנב ד"ה משרשי, והביא שם גם את הרמב"ם) כתב שהוא כדי להטיל מורא בליבנו בכל ענייני הקודש, שלא נחשוב להפקיע בהמה מקדושתה ולהחליפה באחרת.
מהותה היא שהקדושה נמשכת מכח הקרבן. ולכן אפשר להמיר רק אם יש לפניו קרבן. שלא כקונמות שהאומר "כיכר זו עלי כקרבן" מועיל גם אם אין קרבן בעולם כלל, כגון בזמן הזה (קובץ שיעורים ח"ב מד-א ד"ה ובעיקר).
במהות האיסור חקרו האם האיסור על מעשה התמורה – שהחול נעשה קודש (והרצון הוא רק מכשיר), או על הרצון – שרצה שהקודש יעשה לחול (והמעשה הוא רק מכשיר) (המידות לחקר ההלכה ג-יז. אחיעזר ח"ב סוף מד: האיסור ברצון).
חלות הקדושה של התמורה היא מאליה, שפירוש הפסוק "והיה קודש" הוא שקדושה מאליה (תוס' חולין פא. סוף ד"ה הנח).

פרטי הדין

תמורה בטעות חלה (נזיר לב.), מגזירת הכתוב. ולכן אין שאלה בתמורה (רמב"ם נדרים ד-ז). וכן לא מועילה חזרה תוך כדי דיבור (קצוה"ח רנה-ב ומנחת חינוך שנב-א [יא]).
שאלה על בהמת ההקדש הראשונה מועילה להוציא לחולין למפרע גם את התמורה. אך הסתפק המנחת חינוך האם מועילה להפקיע למפרע את האיסור (רפג-ג [ו]. אמנם בשנב-א [יב] פשוט לו שמפקיעה את האיסור).

מלקות

בחיוב המלקות נחלקו בתוס' האם הממיר לוקה שמונים – משום "לא יחליפנו" ומשום "ולא ימיר אותו", או שלוקה רק ארבעים, ושני האיסורים נצרכים – אחד לקרבן שלו ואחד לקרבן חבירו (שני תירוצי תוס' תמורה ב. ד"ה וסופג).
בדינים שהתמורה לא חלה, כגון קרבן ציבור, יש סתירה בדברי הרמב"ם האם לוקה: בקרבן ציבור ושותפין כתב הרמב"ם שלוקה אע"פ שלא חלה (תמורה א-א), אך לגבי כלאיים כתב שאינו לוקה (תמורה א-יז. דן בזה מנחת חינוך שנב-א [ז]).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:הקדש, קרבנות.