קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה

הגדרה

מצווה להגות בתורה.

מקור וטעם

במקורו יש כמה פסוקים:
א) הפסוק (יהושע א-ח) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (הגר"א על השו"ע או"ח מז-ד הביא זאת כמקור למצווה בהרהור בדברי תורה).
ב) הפסוק (דברים ו-ז) "ושיננתם לבניך ודיברת בם", והגמרא (קידושין ל.) דורשת עליו "ושיננתם" – שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם (ר"ן נדרים ח. ד"ה הא. והאור שמח תלמוד תורה א-ב כתב ש"ושיננתם" הוא המקור ו"לא ימוש" הוא רק דברי קבלה).
ג) הפסוק (דברים ה-א) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (רמב"ם תלמוד תורה א-ג).
ד) והאבן האזל (מלכים ג-ה) כתב שיש יותר משלושים מצוות עשה ולא תעשה על ביטול תורה.
במהות המצווה ייסדו האחרונים שיש שתי מצוות: לימוד תורה, וידיעת התורה (שו"ע הרב תלמוד תורה ג קונטרס אחרון א, אור ישראל כז). ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי מצוות ממש, או שהם שני פרטים באותה מצווה (שערי תלמוד תורה א-ו).
בדינו נחלקו מפרשים רבים האם יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי (רמ"א יו"ד רמו-כה, משנה ברורה קנה-ד, ר' חיים מוולוז'ין המובא בבניין עולם יג-ב ד"ה כתב), או לא (אבן האזל מלכים ג-ה: מותר להתבטל בשביל להתענג ורק למלך אסור, אור שמח תלמוד תורה א-ב (תלוי בכל אדם). והמנחת אשר (שמות כד-ב) חקר האם חייב ללמוד בכל רגע או שישתדל ללמוד כפי יכולתו).
לצד שמצווה ללמוד בכל רגע פנוי, המצווה היא ללמוד את כל התורה כולה, אלא שבשעה שלומד פרק אחד פטור מללמוד את שאר הפרקים משום דלא גרע מעוסק במצווה שפטור מהמצוות (משנת יעבץ או"ח לב-ג ד"ה אכן).

ללמד לאחרים

במניין המצוות נחלקו הראשונים כיצד למנות את המצוות ללמוד וללמד, ושלוש דעות בעניין (הגרי"פ פערלא עשין יד בתחילתו):
א) יש רק מצווה אחת – ללמוד בעצמו וללמד לאחרים (רמב"ם).
ב) יש שתי מצוות – ללמוד בעצמו, וללמד לאחרים (רס"ג וסמ"ק).
ג) יש שלוש מצוות – ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד לתלמידים (בה"ג).
בסדר המצוות היראים (כה) והסמ"ק (קה) הקדימו את המצווה ללמוד בעצמו, ורק אח"כ ללמד לאחרים, אך הרמב"ם (תלמוד תורה א-א) הקדים את המצווה ללמד את בנו, אח"כ את תלמידיו, ואח"כ ללמוד בעצמו.

פרטי הדין

אונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו – דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והקהילות יעקב (שבת יא ד"ה ונראה) חילק שבמצוות שאין להן שיעור, כגון תלמוד תורה (וכן צדקה וגמילות חסד), מי שנאנס לא עבר כלל, שכוונת התורה שיקיים את המצווה רק כשיכול לקיימה (שהרי א"א לומר שהתורה התכוונה שיקיים את המצווה בכל רגע ורגע), ובמצוות שיש להם שיעור, כגון קריאת שמע ושמירת שבת ורוב המצוות, מי שנאנס עבר, שכוונת התורה היתה שיקיים את המצווה בשיעור זה, ורק פטור מעונש .
דברים המביאים לשכחה, כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור, שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת שביטל תורה, או שאין בזה איסור כי הוא רק בגרמא, ולכן אינו כשוכח מחמת בטלה, אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח (יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור).
מצוות לאו להנות נתנו. ואעפ"כ, תלמוד תורה היא כן הנאה, שהרי משמחת את הלב, ולכן מי שאסר ספרו על חבירו – אסור לחבירו ללמוד בו, ולא אומרים בזה מצוות לאו להנות ניתנו (ט"ז יו"ד רכא-מג).
הרהור בדברי תורה, נחלקו הפוסקים האם לברך עליו, ויש בזה כמה צדדים, ותלוי גם בשאלה האם מקיימים בזה מצוות לימוד תורה, כדלקמן:
א) אין צריך לברך עליו (שו"ע או"ח מז-ד) משום שהרהור לאו כדיבור (ט"ז ומג"א שם).
ב) צריך לברך עליו משום שיש בו מצווה, שנאמר (יהושע א-ח) "והגית בו" (ביאור הגר"א שם נשאר על השו"ע בצ"ע), אע"פ שלאו כדיבור.
ג) צריך לברך עליו משום שבתורה הרהור כן כדיבור ויש בו מצוות "והגית בו" (ביאור הלכה שם דן בדעת הגר"א האם בתורה הרהור כדיבור או לא).
ד) אין צריך לברך עליו אע"פ שיש בו מצווה, משום שהרהור אינו נחשב לפעולה, ותיקנו ברכה רק על פעולה, וכמו שאין מברכים על ביטול חמץ כיוון שגם הוא בלב (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה עיין, קונטרסי שיעורים נדרים א-טו).
שומע כעונה – הסתפק השערי תשובה האם השומע דברי תורה נחשב כלומד תורה, ונפק"מ האם צריך לברך ברכות התורה על השמיעה (שערי תשובה מז-ב. והמחזיק ברכה מז-ד כתב שצריך לברך, מדין שומע כעונה, כדין שופר ומגילה. הובא בשדי חמד ח"ח מערכת ר"ה ב-יט ד"ה והנה עמוד 310).

כפיית האב

כופין את האב לשכור מלמד לבנו (רמ"א יו"ד רמה-ד). ואע"פ שנאמר מתן שכרה, שהרי "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" (דברים יא-כא) נדרש גם אלפני פניו (נחלקו בזה בשבת לב:), אעפ"כ כופין לשכור מלמד לבנו, ואינה כשאר מצוות עשה שמתן שכרה בצידה שאין כופין עליה, משום שמתן שכרה לא כתוב בסמוך לה ממש (שדי חמד ח"ד מ-קי עמוד 226). בית דין יורדים לנכסי האב כדי לשכור מלמד לבנו. ובטעם לזה חקר ר' שמואל (בחידושים בבא בתרא עמוד סז) בין שלושה צדדים:
א) מצוות תלמוד תורה גורמת לדין ממוני.
ב) מדין כופין על המצוות.
ג) מדין נכסי דבר נש אינון ערבין ליה.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ברכתהתורה, כיבודחכמים, כתיבת ספר תורה (ושם בסעיף "אנשים" (ד"ה נשים) דנו האם מצוות כתיבת ספר תורה תלויה במצוות תלמוד תורה).