קובץ יסודות וחקירות/שפחה חרופה

הגדרה

חציה שפחה וחציה בת חורין המקודשת לעבד עברי, הבא עליה פטור ממיתה וחייב אשם (הסוגיות בכריתות יא. וגיטין מג.).
בערך זה נדון בגדרה ובאיסור לבוא עליה. לגדרי חצי עבד וחצי בן חורין בכלל, אופן יצירתו, מהותו (האם כל גופו גם עבד וגם בן חורין, או שחצי גופו עבד וחצי גופו בן חורין) חיובו במצוות ועוד – ע"ע חצי עבד וחצי בן חורין.
בפירוש "נחרפת" נחלקו המפרשים על התורה (ויקרא יט-כ), ויש בזה חמש דעות:
א) מיועדת ומיוחדת (רש"י, רשב"ם).
ב) מאורסת (תרגום יונתן).
ג) מלשון חרפה, כיוון שהיא בתולה ברשות אחר ואיננה מאורשה (אבן עזרא).
ד) מופקרת (חזקוני בפירושו השני, הדר זקנים).
ה) בעולה, דהיינו עומדת לו לתשמיש (הערוך ערך חרף, ולפי זה ביאר את דרשת הגמרא כריתות יא.).
החולקים בדין זה הם תנאים (כריתות יא.):
א) לרבי עקיבא היא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי.
ב) לרבי ישמעאל היא שפחה כנענית המאורסת לעבד עברי.
ג) לאחרים היא שפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני.
והלכה כרבי עקיבא (רמב"ם איסורי ביאה ג-יג), שהרי הלכה כרבי עקיבא מחבירו (מגיד משנה שם).

מקור וטעם

מקורה מפורש בתורה: "ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה ביקורת תהיה לא יומתו כי לא חופשה. והביא את אשמו לה' וגו'" (ויקרא יט-כ).
הטעם שפטורים ממיתה מפורש בתורה – "לא יומתו כי לא חופשה" (ויקרא יט-כ). רש"י פירש שהוא משום שאין קידושיה קידושין (על התורה שם), ומהרמב"ם משמע שאינה אשת איש גמורה (איסורי ביאה ג-יג, שכתב שאם נשתחררה חייבים עליה מיתה משום שנעשית אשת איש גמורה).

פרטי הדין

באיסור לבוא עליה נחלקו הראשונים: רש"י (יבמות נה. ד"ה שפחה) כתב שהוא "לא יהיה קדש", אך הרמב"ם (איסורי ביאה יב-יא) סובר שאין איסור קדש בשפחה, ואיסורה רק מדרבנן, ולשיטתו צריך לומר שהאיסור בשפחה חרופה הוא מדין אשת איש (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שפחה חרופה אות קמט. והוסיף שגם לרש"י אפשר שכיוון שחציה בת חורין פקע ממנה קצת איסור קדש).
ונפק"מ מכך לטעם שאין קידושין של אחר תופסים בשפחה חרופה – לרש"י אפשר לומר שהוא משום איסור הערווה שבה (קדש), אך לרמב"ם צריך לומר שהוא משום הקניין (שבקידושין) שבה, שקנויה לעבד עברי (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שפחה חרופה אות קנ).
מאורסת לישראל – רש"י (גיטין מג. ד"ה ואם) פירש ש"מאורסת לעבד עבדי" לאו דווקא, והוא הדין לכל ישראל, אלא אורחא דמילתא נקט, שעבד עברי מותר בה. ומתוס' (גיטין לו. ד"ה בזמן, שכתבו ששפחה חרופה נוהגת רק בזמן שעבד עברי נוהג) משמע שהוא דווקא לעבד עברי (חתם סופר גיטין מג. ד"ה ואם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אשתאיש, חצי עבד וחצי בןחורין, עבדעברי, שפחה כנענית.