קובץ יסודות וחקירות/שומר שמסר לשומר

הגדרה

שומר שהעביר את הפיקדון לשומר אחר שלא מדעת הבעלים (הסוגיא בבבא מציעא לו.).
לדוגמא, גננים הפקידו את המעדרים שלהם אצל אחד מהם, והוא העביר את המעדרים לאשה שתשמור עליהם (בבא מציעא לו.).

מקור וטעם

בדינו ובטעמו נחלקו אמוראים לשלוש דעות (בבא מציעא לו.):
א) רב: פטור, דהא מסרה לבן דעת.
ב) רבי יוחנן: חייב, שיכול לומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר (ע"פ אביי שם). דהיינו, כיוון ששינה מדעת בעל הבית הרי הוא גזלן ולכן חייב באונסין (צל"ח בבא מציעא לו. ד"ה והנה וד"ה אמנם).
ג) רבא: חייב, שיכול לומר לו את מהימנת לי בשבועה, הוא לא מהימן לי בשבועה (ותוס' שם ע"ב (ד"ה את) כתבו שרבא מפרש כך את דברי רבי יוחנן, וחולק בזה על פירושו של אביי).
ומשמע מרש"י שטעם המחייבים הוא שהיא פשיעה שמסרה לאיש אחר (רש"י בבא קמא יא: ד"ה שומר, שכתב בדעת רב שפטור משום שאינה פשיעה שמסרה לאיש אחר).
והלכה כרבא (שו"ע חו"מ רצא-כו, תוס' בבא מציעא לו: ד"ה את), אך ר"ח פסק כטעמו של אביי בדעת רבי יוחנן (תוס' בבא מציעא לו: ד"ה את).

פרטי הדין

לכתחילה – לדעה ששומר שמסר לשומר פטור, כתבו התוס' (גיטין כט. ד"ה כאן, בבא מציעא לו. ד"ה רב) שאעפ"כ לכתחילה אסור למסור לשומר, אלא שלא מתחייב על כך. שגם הם מודים לסברא ש"אין רצוני", אלא שסוברים שהיא לכתחילה אך לא לחייב ממון. והרשב"א כתב בדעת הירושלמי שלדעה שפטור מותר אף לכתחילה (תוס' רי"ד על הירושלמי גיטין ג-ה [יז.] ד"ה לית, ירושלמי קידושין א-ד [טו:]).
אם היתה דרך הבעלים להפקיד אצל השומר השני, נחלקו הראשונים האם בזה שומר שמסר לשומר השני פטור, או שאעפ"כ חייב (שיטה מקובצת בבא קמא יא: ד"ה גדולי).

מ"ד פטור

בסעיף זה נדון בדעת רב שסובר ששומר שמסר לשומר פטור. בדינו נחלקו הראשונים: רש"י סובר שפטור רק ממה שהשומר הראשון עצמו היה פטור, אך מה שהראשון היה חייב – חייב גם לאחר שמסר לשומר השני. למשל, שומר חינם שמסר לשומר אחר – אם השני פשע – הראשון עדיין חייב (חידושי הרי"מ בבא מציעא לו. ד"ה איתמר). אך הרבה ראשונים חולקים עליו וסוברים שהראשון פטור לגמרי, גם מפשיעת השני (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א חדשים, ר"ן, נימוק"י).
בגדר הפטור (וכן לדעה שחייב לולי סברת את מהימנת לי בשבועה) חקר הגר"ח האם השומר הראשון כבר אינו שומר, שהסתלק מחיוב השמירה שלו, או שהוא עדיין שומר (ואינו יכול להסתלק מחיוב השמירה), ונפטר מחיוב התשלומין משום שמינה אחר במקומו (הגר"ח על הרמב"ם נזקי ממון ד-יא ד"ה והנה יש להסתפק).
כאשר אין לשומר השני לשלם או שברח – לרש"י ותוס' הראשון חייב, שחיובו לא נפקע, ולנימוק"י פטור, שהשני בא במקומו והוא עצמו פטור לגמרי (גידולי שמואל בבא מציעא לד: ד"ה השוכר).
שומר שכר שמסר לשומר חינם – הרמב"ן (בבא מציעא לו. ד"ה שומר) כתב שהשומר שכר לא נפטר מגניבה ואבידה, משום שהשומר השני לא חייב בהם. אך המאירי (בבא קמא יא:) כתב שנפטר גם מגניבה ואבידה.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: שומרים.