קובץ יסודות וחקירות/קל וחומר

הגדרה

לימוד מדין קל יותר לדין חמור יותר (האריך בזה הליכות עולם ד-ב בתחילתו).
בפירוש המילים "קל וחומר" נחלקו הראשונים האם הקל במלמד והחמור בנלמד, או שגם הקל וגם החמור במלמד (בירורי המידות ב-ב-ה). למשל: אמה העבריה אינה נקנית בביאה ונקנית בכסף, אשה המתקדשת שנקנית בביאה, ק"ו שתיקנה בכסף (קידושין ד:). ונחלקו האם הקל הוא שאמה (המלמד) לא נקנית בביאה והחמור הוא שאשה (הנלמד) כן נקנית בביאה. או שהקל הוא שאמה לא נקנית בביאה והחמור הוא שאמה נקנית בכסף.
ונקרא קל וחומר, אע"פ שלעיתים דורשים חומר וקל, דהיינו את הקל מהחמור לקולא (הליכות עולם ד-ב-א).
לדוגמא: כלי שמטמא משקה – אינו מטמא כלי, משקין הבאים מחמת כלי – קל וחומר שלא יטמאו את הכלים (פסחים יח.).
נקרא גם בשמות רבים נוספים:
א) "כל שכן" – כך נקרא במקומות רבים בש"ס. ושם זה נזכר כבר בתרגום יונתן, שאת הפסוק "הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה', ואף כי אחרי מותי" (דברים לא-כז), שהוא אחד מעשרה קל וחומר שבתורה (ילקוט שמעוני שמואל א קלב), תרגם יונתן "כל דכן בתר דאימות" (קול הנבואה א-ד הערה מז).
ב) "דין", למשל: ומה משקה שמטמא אוכל – אינו מטמא כלי, אוכל שאין מטמא אוכל – אינו דין שלא יטמא כלי.
ג) מה מצינו – לעיתים הש"ס נקט "מה מצינו" וכוונתו לק"ו (בירורי המידות ב-יא-ד).
ד) קולי חומרין – בלשון הירושלמי (עירובין ח-א [נ:]).
ה) יש גירסא בכתב יד שגורסת "קוׂל וחומר" (קול הנבואה א-ד סעיף יט והערה נב).
משמעות נוספת: בשם "קל וחומר" מכנים לעיתים גם את מה מצינו (תוס' חולין כג: ד"ה ותהא, הליכות עולם ד סוף דיני ק"ו).
במניין המידות, מידה זו נכללת בשבע מידות של הלל, י"ג מידות של רבי ישמעאל, ול"ב מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי .
ובמניין ל"ב מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (ברייתא דל"ב מידות (מדרש תנאים)) ק"ו נמנה כשתי מידות: קל וחומר מפורש וקל וחומר סתום. אמנם בגמרא ובשאר החלוקות לא מצאנו את חילוק זה.
בסדר המידות, כתב הרלב"ג (שערי צדק א במידת הק"ו) שהטעם שמידה זו ראשונה הוא שק"ו הוא הראיה החזקה מכולן.
דינים דומים: בניין אב – יש מי שכתב שמידת בניין אב מכתוב אחד היא אחות הק"ו, ובניין אב משני כתובים היא אחות הגזירה שווה, ולכן רבי ישמעאל סידרם מייד אחר ק"ו וגזירה שווה (בירורי המידות ו-ד-ח).

מקור וטעם

מקור – לכו"ע אדם דן ק"ו מעצמו (פסחים סו.). וחידש התפארת ישראל (בועז כלים ח-א) שזה רק כשמסתבר קצת לומר את החומרא (או הקולא) גם לולי הק"ו.
טעמו בפשטות הוא דימוי (השוואה) מהמלמד לנלמד (דרך תבונות, ספר ההיגיון לרמח"ל, מטה דן, מידות אהרן. הובאו בקול הנבואה א-ד סעיף יח והערה מז. ולפי זה הוסיף בירורי המידות ב-יג-א שהקל וחומר אינו סיבת הלימוד, אלא הסיבה היא המה מצינו שבק"ו. והקל והחמור מועילים רק לדון את המה מצינו אע"פ שאין למלמד ולנלמד יסוד זהה. וזה הטעם של דיו – שיסוד הלימוד בק"ו הוא במה מצינו). אמנם יש מי שכתב שבקל וחומר הנלמד כלול בתוך המלמד והוא לימוד מהכלל אל הפרט שכלול בו (קול הנבואה א-ד-יט, ובלשונו: היקש מופתי).
היסוד שעליו בנויים כל דיני ק"ו הוא שלעניין זה מעלימים את טעמן של המצוות, שאילו היינו מתחשבים בטעמן – א"א ללמוד ק"ו, שאולי טעם המצווה גורם למצווה או לאיסור (בירורי המידות ב-ג-ג).
טעמו מסברא. שכל שאר המידות נקראות גם "גזירת הכתוב", חוץ מקל וחומר (בירורי המידות ב-יב-א), ולכן ק"ו נאמר גם לבני נח, אע"פ ששאר המידות לא נאמרו לבני נח (בית האוצר ח"א א-ט).

פרטי הדין

אופן הדרשא – ק"ו לא נחשב מפורש בתורה (קובץ שיעורים קידושין קח) .
הלכה למשה מסיני – לא לומדים ק"ו מהלכה למשה מסיני (נזיר נז.), שהקב"ה לימד את משה את מידה זו רק על פסוקים (הליכות עולם ד-ב-יג). וכן לא אומרים יוכיח מהלכה למשה מסיני (גם יוכיח נגד ק"ו וגם יוכיח נגד פירכא על ק"ו) (בירורי המידות ב-ב-ד).
למד מן הלמד – לבבלי קל וחומר חוזר ומלמד בקל וחומר (זבחים מט:), ולירושלמי ע"פ קרבן העדה – לא (קרבן העדה סוטה ה-ב [כד.], ומראה הפנים שם חלק עליו).
בקי בחדרי תורה – כדי לדרוש ק"ו צריך להיות בקי בחדרי תורה (כך משמע מקידושין י:), ואמנם לומר ק"ו אין צריך בקיאות, אך כדי לדעת שאין עליו פירכא בשום מקום אחר – לזה צריך להיות בקי בחדרי תורה (שהרי על ק"ו בהלכות שבת אפשר לפרוך מהלכות טומאה, וכד') (הגר"ח, הובא בקובץ שיעורים קידושין פד).
דון מינה – נחלקו תנאים האם דון מינה ואוקי באתרה או דון מינה ומינה (סנהדרין עה:). אך בקל וחומר לא נחלקו, משום שאומרים בו דיו (בירורי המידות ג-ה-ח).
דיו לבא מן הדין להיות כנידון – ע"ע.

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של המידה במקרה שמידה אחרת סותרת אותה.
גזירה שווה עדיפה מק"ו, שגזירה שווה היא קבלה מסיני וק"ו הוא מדעתו (רש"י פסחים סו. ד"ה וכי מאחר).
הלכה למשה מסיני, קל וחומר לא יועיל נגדה (תוס' שבת כח. ד"ה מה).
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט – ק"ו יועיל לרבות יותר מהפרט (בירורי המידות יא-י-ח).

בנין אב

בסעיף זה נדון ביחס שבין ק"ו לבניין אב. יסוד זהה – מה מצינו אפשר ללמוד רק אם יש למלמד ולנלמד יסוד זהה (בירורי המידות ב-ו-א), אך ק"ו אפשר ללמוד גם בלי יסוד זהה (בירורי המידות ב-יא-ב).
פירכא – בקל וחומר אפשר לפרוך רק פירכא של קל וחמור, בבניין אב אפשר לפרוך אפילו פירכא כל דהו (בירורי המידות א-ד. אמנם יבין שמועה חידש שמה מצינו עדיף מק"ו, משום שמה מצינו נקרא בגמרא גם היקש, ואין משיבים על ההיקש. אך חלקו עליו (בירורי המידות ו-ד-ד)).
תחילתו להחמיר וסופו להקל – אפשר להשיב זאת על ק"ו אך לא על מה מצינו (רש"י פסחים כז: ד"ה ודנו, ע"פ הרש"ש עליו). ובזה מה מצינו עדיף מקל וחומר.
בניין אב וקל וחומר יחד – כאשר אפשר ללמוד את הדין גם במה מצינו וגם בקל וחומר, הקל וחומר אלים יותר ואין אומרים דיו (תוס' פסחים יח: ד"ה ומה).
ק"ו שהקשו עליו פירכא (מה לפלוני שכן וכו'), והביאו יוכיח (פלוני יוכיח), ונלמד משני מלמדים – נחלקו המפרשים האם הוא עדיין קל וחומר, ולא נפרך בפירכא כל דהו (של"ה תורה שבע"פ מידת ק"ו, שושנת העמקים א, גינת ורדים יח), או שכבר אינו ק"ו אלא מה הצד, ולכן נפרך בפירכא כל דהו, כדין מה הצד (ולא כדין ק"ו) (הליכות עולם ד-ב-ה בתחילתו, בירורי המידות א-א-ד).

אנשים

בני נח יש להם דין ק"ו, כיוון שהוא מסברא, אע"פ ששאר המידות לא נאמרו להם (בית האוצר ח"א א-ט).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אין היקש וגזירה שווה למחצה (ושם בסעיף "במדות שונות" (ד"ה קל וחומר) הבאנו שגם אין ק"ו למחצה), אין עונשין ומזהירין מןהדין, בנייןאב, דיו לבא מן הדין להיות כנידון, טרח וכתב להקרא, למד מןהלמד, מידות שהתורה נדרשת בהן.