קובץ יסודות וחקירות/פשיעה

הגדרה

אדם שלא שמר כדרך השומרים וע"י כך ניזוק חפץ של חבירו (רש"י בבא קמא סב. ד"ה פשעה).
בדיני שומרים.

מקור וטעם

המקור לחיוב שומרים בפשיעה הוא מהפסוק "על כל דבר פשע" (שמות כב-ח).
בטעם חיובו של השומר לשלם על פשיעה חקרו האחרונים האם הוא מדין מזיק (שלא שמר) או מדין שהתחייב באחריותו (קונטרסי שיעורים בבא קמא יח-יג) .

הנכס

שטרות – נחלקו הראשונים לגבי שומר שפשע בשמירת שטרות, האם חייב (שו"ע חו"מ סו-מ).

פרטי הדין

זמן החיוב – זמן חיובו של גזלן הוא משעת המשיכה, אך לגבי זמן חיובו של פושע דנו האם הוא משעת המשיכה או משעת הפשיעה (קצוה"ח רצא-א).
איני יודע – שומר שאמר איני יודע אם באונס (ופטור) או בפשיעה (וחייב) – חייב, מדין איני יודע אם פרעתיך (קצוה"ח רצא-יד ד"ה אמנם קשיא).
שומר שלא הציל את הפיקדון משום שהיה טרוד בהצלת ממונו שלו, כגון בשריפה, נחלקו הפוסקים האם היא פשיעה ואפילו שומר חינם חייב (ש"ך חו"מ שג-ז בדעת שו"ת הרמ"א קו), או שאינה פשיעה, ושומר חינם פטור ורק שומר שכר חייב (קצוה"ח שג-ג בדעת הרמ"א שם, והביא גם את הש"ך).
אחריות – הלשון "איני מקבל אחריות" כוללת גם פשיעה, אך לא מזיק בידיים. לכן המלווה על המשכון והתנה שאינו מקבל אחריות – פטור גם מפשיעה, אך אם הזיק בידיים – חייב (קצוה"ח עב-יד).
אדם שאינו שומר כלל , כגון שומר שלא משך את החפץ , פטור אפילו בפשיעה (נתיה"מ שא-א (ד"ה והנה בשומרים) בדעת הרמב"ם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אדם המזיק, גרמאוגרמי, נזיקין, שומרחינם, שומרים.