קובץ יסודות וחקירות/פסק דין

הגדרה

בית הדין כותבים את הפסק שפסקו.
בערך זה נדון בכתב שכתבו בית הדין את הפסק. אך לעיתים מכנים בשם "פסק דין" את פסיקת בית הדין גם בלא כתב.

פרטי הדין

לווה שטוען פרעתי נגד פסק דין שביד המלווה – יש בזה שלוש דעות:
א) נאמן נגד פסק הדין (רמ"א חו"מ לט-י בשם יש אומרים), משום שפסק הדין לא נכתב לגבות בו אלא לזכור מה שפסקו הדיינים, ולכן כשפרע לא חשש ליטלו מיד המלווה (סמ"ע שם ס"ק כח).
ב) אינו נאמן נגד פסק הדין (שו"ע חו"מ לט-י).
ג) כיוון שנגמר הדין אע"פ שלא נכתב פסק הדין – אינו נאמן, שכל מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא בידיה (רמב"ם, בש"ך שם ס"ק כח).
נמצא אחד מהם קרוב או פסול – בדיינים, כגון שהיו חמישה דיינים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול – יש בזה שלוש דעות:
א) רוב המפרשים כתבו שגם בזה אומרים שדינם בטל כמו עדים (שו"ת הרשב"א, מהרש"ח שהובא במשנה למלך עדות טז-ה, כנסת הגדולה, ביאור הגר"א אה"ע קסט-יז), וביאר הקובץ שיעורים (בבא בתרא תריג, והביא את שו"ת הרשב"א) שלומדים דיינים מעדים.
ב) יש אומרים שדינם כשר (משנה למלך שם בדעת רש"י, והקהילות יעקב סנהדרין ב דן בזה באריכות, והביא (בד"ה ובעיקר) שיש אומרים שזו מחלוקת בירושלמי, ודחה את דעתם).
ג) והקצוה"ח חילק, שכאשר הדיינים פוסקים – אין בהם דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול. אך כשהם כותבים את פסק הדין (וכן כשהם כותבים הנפק, או שמעידים שנתקבלה עדות בפניהם) – יש בזה דין קרוב או פסול, משום שבזה יש עליהם תורת עדים (קצוה"ח לו-ז, והביא גם את המהרש"ח וכנסת הגדולה).
דיין שלישי שלא הסכים עם השניים, אם חתימתו מעכבת את הדין – מחוייב לחתום על פסק הדין, ואם לא – אין כופין אותו לחתום (רדב"ז, הובא בקצוה"ח יט-ב).
דיין לאחר שבעלי הדין נסתלקו מלפניו אינו נאמן לומר לזה חייבתי ולזה זיכיתי. ואם יש בידו פסק דין – מהשו"ע (חו"מ כג-א) משמע שנאמן, אך הריטב"א (קידושין עד.) כתב שלא נאמן, שחוששים שכתב את פסק הדין עתה (קצוה"ח כג-א בסופו).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דיינים, דיןבלילה, קבלת בעלי הדין (שהסכימו לדון אצל דיין פסול), שטר ראיה.