קובץ יסודות וחקירות/פלגינן דיבורא

הגדרה

עדות שלחלק מהדיבור איננו יכולים להאמין ולחלקו האחר כן - אנו מאמינים רק לחלק שאפשר (הסוגיא בסנהדרין ט:).
לדוגמא, עד האומר "פלוני רבעני לרצוני" – אינו נאמן לומר "לרצוני", שאינו נאמן על עצמו, אך עדיין נאמן ש"פלוני רבעני" (סנהדרין ט:).
דינים דומים: פלגינן נאמנות – שיש דיבור אחד שנובעים ממנו שני דינים, לאחד מהם איננו יכולים להאמין ולשני כן. כגון קרובים של הערב שמעידים על ההלוואה – אנו יכולים להאמין להם רק לעניין חיוב הלווה אך לא לעניין חיוב הערב, שהרי הם קרוביו.
משמעות נוספת: בשם "פלגינן דיבורא" הגמרא מתכוונת לעיתים לפלגינן נאמנות , שהגמרא לא מחלקת ביניהם בלשונה (הגרנ"ט סט בתחילתו, שמבאר שפלגינן דיבורא בגמרא גיטין ח: פירושו פלגינן נאמנות).
החולק על דין זה הוא אביי, שסובר שלא פלגינן דיבורא (גיטין ח: ותוס' שם ד"ה הדר). ולהלכה כרבא שכן פלגינן (רמב"ם עדות יב-ב וכסף משנה שם ד"ה וכן).

פרטי הדין

כשאין משמעות לעדות אם נעשה פלגינן דיבורא, כגון שאומר "אני זניתי עם אשתך", ואם נבטל את תיבות "אני זניתי" (שהרי על עצמו אינו נאמן) לא תישאר עדות – לרוב המפרשים (נודע ביהודה מהדורא קמא אה"ע עב "סתירת היתר השני" בתחילתו, והביא שם שכך גם דעת הרמב"ם, שאר הראשונים והרמ"א) פלגינן גם בזה, אך הרשב"א סובר שבזה לא פלגינן (בשו"ת ח"א א'רלז, הובא גם הוא בנודע ביהודה שם).
נגד פשטות משמעות דבריו, כגון שאומר "הרגתיו לרצוני" ואנו רוצים להאמין רק ל"הרגתיו" אך לא "לרצוני", שהרי אין אדם משים עצמו רשע, ועדיין הוא נגד פשטות משמעות דבריו, שהרי "הרגתיו" משמע בפשטות שהוא לרצון – אעפ"כ פלגינן, ואומרים שהרגו באונס או בשוגג (שו"ת הרשב"א ח"א א'רלז בסופו).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אין אדם משים עצמו רשע, נוגע, עדים (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) דנו האם עדות היא בירור המציאות או גזירת הכתוב), פלגינן נאמנות, פסולי עדות.