קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן

הגדרה

את ברכות המצוות צריך לברך קודם קיום המצווה וסמוך אליה (פסחים ז:).
פירוש "עובר" הוא שיהיה גם קודם לעשייתן וגם סמוך לעשייתן (תשב"ץ ח"ב רעו, הובא ביד מלאכי שמב).
לדוגמא, מברך על ציצית קודם לבישתה (רש"י נידה נא: ד"ה מצות).
החולק על דין זה הוא רב הונא בירושלמי, שסובר שמברך בשעת עשייתן (ברכות ט-ג [סו.]).

מקור וטעם

בטעם הדין כתב הריטב"א (פסחים ז: ד"ה וכתב הרי"ט ז"ל) שני טעמים:
א) שיגלה קודם עשיית המצווה שעושה אותה מפני מצוות השי"ת.
ב) ראוי להקדים את עבודת הנפש (הברכה) לעבודת הגוף (מעשה המצווה).

פרטי הדין

בדיעבד נחלקו הפוסקים האם יכול לברך אחר המצווה (יד מלאכי רצ).
מצווה שתלויה בדעת אחרים, כגון קידושין שתלויים בדעת האשה, נחלקו הראשונים האם גם בזה מברך עובר לעשייתן (רמב"ם אישות ג-כג), או שמברך לאחריה משום שחוששים שלא תתרצה האשה ותהיה ברכה לבטלה (ראב"ד שם. דן במחלוקתם המגיד משנה שם).
כאשר אחד מברך והאחר עושה את מעשה המצווה, כגון במילה, שאבי הבן מברך והמל עושה את מעשה המצווה – רבינו שמואל כתב שגם בזה צריך לברך עובר לעשייתן, ור"ת חלק עליו (תוס' שבת קלז: ד"ה אבי).
על הטבילה מברך רק בעלייתו (לאחריה) (פסחים ז:), ונחלקו בתוס' (פסחים ז: ד"ה על) אם הוא דווקא בטבילת גר ובנטילת ידיים שלאחר בית הכיסא, משום שאינו יכול לברך לפניהן, או שהוא בכל טבילה ונטילה, שלא חילקו.
כאשר המצווה עדיין לא מזומנת בידו לעשותה – לא יברך, ולכן לא יברך על הלולב כאשר הוא עדיין מונח בכלי (תוס' סוכה לט. תחילת ד"ה עובר).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ברכות המצוות.