קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה

הגדרה

אסור לאדם לעשות נקמה או לנטור בלב לאחד מישראל שציערו (יומא כג., האריך בסוגיא זו הגרי"פ פערלא על הרס"ג לא תעשה נג).
פירוש "נטירה" הוא שמירת איבה (תרגום אונקלוס ויקרא יט-יח).
דוגמא לנקימה: אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתי לי מגלך. דוגמא לנטירה: אמר לו הילך קרדומי, ואיני כמותך שלא השאלת לי מגלך (יומא כג.).

מקור וטעם

מקורן מפורש בתורה: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא יט-יח).
בטעמן מצינו שלוש שיטות:
א) שידע שסיבת הרע אינה חבירו אלא עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו (חינוך רמא ד"ה משרשי).
ב) להשבית ריב ולעשות שלום (חינוך רמא ד"ה משרשי).
ג) טעם איסור נטירה הוא מחשש שיבוא לנקימה (רמב"ם דעות ז-ח).
במניין המצוות נמנו כשני לאווים (ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה שד שה, חינוך רמא רמב, סמ"ג לאווין יא יב, סמ"ק קל קלא, רס"ג נג נד).

פרטי הדין

צערא דגופא – כאשר ציערו בצערא דגופא ולא בממון, מפורש בגמרא שאם נוקם ונוטר על כך אינו עובר. אך הרמב"ם והחינוך לא הביאו את דין זה, ומשמע מדבריהם שעובר גם בזה (מנחת חינוך רמא-א [א], הגרי"פ פערלא על הרס"ג לא תעשה נג ד"ה אלא). ונראה שהיתה להם גירסא אחרת בגמרא (הגרי"פ פערלא שם).
נקימה ונטירה בלא שנאה – לחינוך ולרמב"ן עובר, לרמב"ם אינו עובר (הגרי"פ פערלא על הרס"ג לא תעשה נג סוף ד"ה אלא).
נקימה בלא נטירה – הגרי"פ פערלא (על הרס"ג לא תעשה נג בתחילתו) דן אם שייכת נקימה בלא נטירה, דהיינו שנוקם שלא מחמת שנאה על מה שעשה לו חבירו, אלא מחמת צרות עין שלא יתקלקלו כליו.
דיבור – דנו הפוסקים האם האיסור הוא דווקא כאשר מודיעו בפירוש "שלא השאלתני", ויש בזה שלוש דעות (הגרי"פ פערלא על הרס"ג לא תעשה נג ד"ה עכ"פ):
א) בין בנקימה ובין בנטירה האיסור דווקא כשמודיעו.
ב) בין בנקימה ובין בנטירה האיסור אפילו בשתיקה.
ג) בנטירה האיסור דווקא כשמודיעו אך בנקימה אסור אפילו בשתיקה, משום שמעשה הנקימה מוכיח עליו.
הסחת דעת – בגדר נטירה הוסיף רש"י שהדבר שמור בליבו ולא הסיחו מדעתו (יומא כג. ד"ה איני).
שווי הכלי – איסור נטירה הוא אפילו כאשר משאילו כלי יקר יותר מהכלי שחבירו לא השאילו (ריטב"א יומא כג. ד"ה אמר, בתירוץ הראשון).
שאילת כלים – מהרא"ש משמע קצת שהאיסור דווקא בשאילת כלים (בפירושו לנדרים סה: ד"ה שהיית: "והני קראי דרשינן להו ביומא על שאלת כלים").

ערכים קרובים

ערכים קרובים: בין אדם לחבירו.