קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת

הגדרה

העושה בשבת מלאכה שאינה "מלאכת אומנות" (מלאכה חשובה) פטור (הסוגיא בבבא קמא כו:, והוזכר גם בבא קמא ס., ביצה יג: ועוד. האריך בזה מנחת אשר שמות סג).
פירוש "מלאכת מחשבת" הוא מלאכת אומנות (אונקלוס ותרגום יונתן שמות לה-לג). ורש"י (סנהדרין סב: ד"ה מלאכת) פירש "שחשב לעשות זאת".
לדוגמא, פטור מקלקל, כגון החובל בחבירו, שאין תועלת בחבלה, טעמו משום שאינה מלאכת מחשבת (סנהדרין פד: רש"י ד"ה מקלקל הוא).

מקור וטעם

מקורה מהיקש מהמשכן לדיני שבת: (שמות לה-ב) "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' וגו' קחו מאתכם תרומה לה' כל וגו'" (חגיגה י: רש"י ד"ה מלאכת מחשבת), ובמשכן נאמר (שמות לה-לג) "מלאכת מחשבת".
ויש לחקור בהיקש זה, האם הוא חלק מההיקש של כל מלאכה, שכשם שפרטי כל מלאכה נלמדים מהמשכן כך נלמד הפרט הזה – שצריכה להיות מלאכת מחשבת (רבינו גרשום כריתות יט: "דכל מלאכות ילפינן ממשכן ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת"), או שהוא היקש חדש, שמהמשכן לומדים בהיקש אחד לכל המלאכות, שכל מלאכה שאינה מלאכת מחשבת פטור עליה בשבת (אב ישראל י חקר בזה).
ונפק"מ לדינים שאינם נלמדים מהמשכן אלא ממקורות אחרים – תחומין (לרבי עקיבא שהם מדאורייתא) והעברת ארבע אמות ברשות הרבים – האם יש בהם דין מלאכת מחשבת, ותלוי בחקירה זו: אם הוא חלק מההיקש של פרטי כל מלאכה – תחומין והעברה שפרטיהם לא נלמדו מהמשכן – לא יהיה בהם גם דין מלאכת מחשבת. אך אם הוא היקש חדש לכל מלאכות שבת – גם תחומין והעברה יוקשו לעניין זה ויהיה בהם דין מלאכת מחשבת (קובץ שיעורים ביצה עג דן לגבי תחומין, כפות תמרים מג. (על תד"ה ויעבירנו) כתב בדעת רש"י שאין דין מלאכת מחשבת בהעברה).
במהותה חקר התוצאות חיים (ח-ג) לגבי העושה מלאכה שאינה מלאכת מחשבת – האם היא מלאכה אלא שפטור עליה, או שאינה מלאכה כלל. וכתב שלרש"י היא מלאכה ופטור ולרמב"ם אינה מלאכה.
בגדרה יש לחקור האם הפטור הוא רק בדיני כוונה, שכאשר אין כוונה גמורה למלאכה פטור (כגון דבר שאינו מתכוון, מלאכה שאינה צריכה לגופה ומתעסק), או שהוא בכל פרטי המלאכה, שכאשר המלאכה אינה חשובה פטור, וכלשון פסקי הרי"ד (ביצה יג:) "מלאכה הצריכה אומנות" (ובחקירה זו אפשר לתלות כמה מהמחלוקות שבסעיף הבא, שלגבי כמה פטורים נחלקו המפרשים האם הם מדין מלאכת מחשבת).

דינים שונים

הכלל "מלאכת מחשבת" הוא מקור הפטור לכמה דינים שונים, וברבים מהם נחלקו המפרשים האם מקורם ממלאכת מחשבת או ממקור אחר. ונפרטם כעת.
מקלקל, כגון החובל בחבירו, שאין תועלת בחבלה, טעמו משום שאינה מלאכת מחשבת (סנהדרין פד: רש"י ד"ה מקלקל הוא).
דבר שאינו מתכוון הוא פטור בכל התורה. ובמקורו נחלקו האחרונים:
א) מסברא (קובץ שיעורים ח"ב כג-ז).
ב) מדין "מלאכת מחשבת" שנאמר בשבת, שפשוטו הוא שצריך כוונה. ומשבת דחמירא לומדים בק"ו לשאר התורה (פני יהושע שבת מב. (ד"ה בגמרא) בהסברו הראשון).
ג) מהפסוקים "לא תלבש שעטנז" (דברים כב-יא) ו"ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך" (ויקרא יט-יט) לומדים שדבר שאינו מתכוון מותר בשעטנז ("מוכרי כסות מוכרין כדרכן"), וממנו לומדים לשאר התורה (פני יהושע שם בהסברו השני).
מלאכה שאינה צריכה לגופה, כגון המוציא את המת מרשות היחיד לרשות הרבים, שמטרתו אינה לצורך המת (לרבי שמעון) – לרש"י טעמו משום שאינה מלאכת מחשבת (שבת צג: רש"י ד"ה ורבי שמעון פוטר), ולתוס' הוא משום שאינו לאותו צורך שהיה במשכן (תוס' שבת צד. ד"ה רבי שמעון פוטר).
מתעסק פטור בכל התורה, וכמובן שאינו מדין מלאכת מחשבת. אך חידש הרעק"א (בשו"ת מהדורא קמא ח) שמתעסק בשבת שונה מבשאר התורה, שבשבת יש גם דין "מלאכת מחשבת", ולכן בשבת הוא היתר גמור, אך בשאר התורה, גם כאשר מתעסק עובר על האיסור, והוא כעבירה בשוגג, אלא שפטור מקרבן. וחלקו עליו שאין חילוק בין שבת לשאר התורה, ותמיד הוא היתר גמור, ואין בו דין של מלאכת מחשבת (קובץ שיעורים פסחים רטו, אגלי טל קוצר סוף כד. וכן הוכיח הברכת אברהם בבא קמא כו: (ד"ה לעניין) מהאתוון דאורייתא כד ומהמקור חיים פתיחה לסי' תלא. דנו בזה גם בקובץ ביאורים בציונים לבבא קמא עמוד סד בדפיו וחלקת יואב ח"א או"ח ז).
שלא כדרך פטור בכל התורה מסברא. ובאיסורי שבת נחלקו האחרונים לשלוש דעות (דן בזה גם מנוחת עמי יד-14 עמוד 101):
א) הקובץ שיעורים (פסחים צו) סובר שגם איסורי שבת הם ככל התורה, ולא צריך מקור מיוחד לפוטרם.
ב) החלקת מחוקק (אה"ע קכג-ה) כתב שמקור הפטור בשבת הוא מדין מלאכת מחשבת.
ג) האגלי טל (בסוף הפתיחה) חילק שכאשר תוצאת האיסור משונה – הפטור הוא בכל התורה, ולזה אין צריך פסוק מיוחד לשבת, אך כאשר רק פעולת האיסור משונה, אך התוצאה היא כן כדרכה – בכל התורה חייב, ורק בשבת פטור מהפסוק "מלאכת מחשבת".
שניים שעשאוה – בזה יכול וזה יכול, כלומר שעשו יחד איסור וכל אחד מהם היה יכול לעשותו לבדו, מפורש בגמרא (שבת צג.) שבשבת פטורים, שנאמר "בעשותה" (ויקרא ד-כז). בשאר התורה הסתפקו האחרונים האם פטורים, או שחייבים, שגזירת הכתוב נאמרה רק בשבת (פני יהושע שבת צג., מנחת חינוך צב-א [ח] ד"ה ואם שני אנשים. ובמנחת חינוך טו-א [ט] כתב בפשטות שחייבים). והמשנת יעבץ (או"ח לט ד"ה לכן נראה) חקר האם טעם הפטור הוא שאינה מלאכת מחשבת, שאין זו דרך המלאכה והוא פטור רק בשבת, או שלא נחשב שעשה את המלאכה והוא פטור בכל התורה.
המעמיד ערימה בשבת, דהיינו שעשה כרי מפירות, פטור מדין מלאכת מחשבת (ביצה יג:). ופירש פסקי הרי"ד (שם ד"ה תנן) שמלאכת מחשבת היא "מלאכה הצריכה אומנות", ומשמע מדבריו שגדר מלאכת מחשבת לא תלוי רק בדיני כוונה, אלא כל מלאכה שאינה חשובה אינה מלאכת מחשבת. אמנם ר"ח שם (שם בסוף העמוד) פירש שאינו מתכוון למלאכה אלא רק לאכשורי אוכלא, וא"כ לדבריו גם פטור זה הוא מדיני כוונה.
כתב על גבי כתב בשבת פטור. וחקר ר' שמואל האם פטור משום שלא נחשב כתב, או שאינה מלאכת מחשבת (שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד שב).
לחיוב – בכמה מקומות מצינו שדין מלאכת מחשבת לא בא לפטור, אלא אדרבה בא לחייב גם במעשה שהיה מסתבר לפוטרו. למשל זורה ורוח מסייעתו, שבנזיקין פטור מדין גרמא, ובשבת חייב משום שהיא מלאכת מחשבת (בבא קמא ס., ומנחת אשר שמות סג-ב הביא לזה שבעה מקורות).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: מלאכה שאינה צריכה לגופה (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה במקורה ובגדרה) הבאנו מחלוקת ראשונים האם טעמה מדין מלאכת מחשבת), מלאכות שבת.