קובץ יסודות וחקירות/מכירת עבד עברי לאחר

הגדרה

האדון לא יכול למכור את עבדו העברי לאדם אחר (רמב"ם עבדים ד-י).
בדיני עבד עברי ואמה עבריה (רמב"ם עבדים ד-י).

מקור וטעם

במקור לזה נחלקו המפרשים לארבע דעות:
א) הרמב"ם כתב שנלמד מהפסוק שנאמר באמה עבריה (שמות כא-ח) "לעם נכרי לא ימשול למוכרה בבגדו בה" (רמב"ם עבדים ד-י. אמנם הרמב"ן פירש שהפסוק מלמד שאב לא ימכור את בתו לעכו"ם), ועבד עברי נלמד בהיקש מאמה עבריה (כסף משנה שם).
ב) מהפסוק (ויקרא כה-מב) "לא ימכרו ממכרת עבד" (כסף משנה עבדים ד-י).
ג) הרלב"ג (דן בדבריו המנחת חינוך מה-א [ב] ד"ה ועיין) סובר שמקורו מכך שא"א להוריש את העבד.
ד) דעת המנחת חינוך (כך ביאר הברכת אברהם (קידושין סט בדפיו אות א) בדעת המנחת חינוך מב-א [יד] אות ה ד"ה אך באמת) שבעצם יש לאדון קניין בעבד למוכרו, ומה שלא יכול למוכרו לאדון אחר הוא רק מדין "כי טוב לו עימך" (דברים טו-טז).
בטעם לזה נחלקו האחרונים:
א) הגרי"ז כתב שהעבד מחוייב לעבוד רק למי שלו נמכר מתחילה, דהיינו אדונו הראשון, וזה הטעם גם שאינו עובר בירושה (ורק לבנו של האדון עובר בירושה, חוץ מנרצע שלא עובד גם את הבן ) (אינו חיסרון בבעלות של האדון אלא בחיובי העבד) (הביאו שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קמה).
ב) ר' שמואל (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קמה. והוא דן שם רק לדעות הרמב"ם והרלב"ג, אך לא הביא את המנחת חינוך הנ"ל ) כתב שכל הבעלות שיש לאדון בעבד היא רק לעניין שיעבוד את האדון עצמו, ולא שיעבוד אחרים (חיסרון בבעלות של האדון) (ולפי זה ביאר את דעת הפני יהושע (קידושין טז.) שגם אם הפקיר את העבד, אחרים לא יוכלו לזכות בו אפילו אם העבד לא רצה לזכות בעצמו. ובדומה לזה הביא שם עוד טעם, שלאדון אין בעלות לעניין למכור את העבד (חיסרון בכח של האדון להקנותו) ולפי זה ביאר את דעת ספר המקנה (על קידושין שם) שאם הפקיר את העבד והעבד לא רצה לזכות בעצמו, אחרים כן יוכלו לזכות בו).
ג) הברכת אברהם (קידושין סט בדפיו אות ב) סובר שכל הקניין שיש לאדון בעבד הוא חידוש, ואין לך בו אלא חידושו, ולכן אין לו בו קניין למוכרו.

פרטי הדין

העבד עצמו האם יכול לקנות את עצמו מרבו – כגון בכסף קניין (ולא גרעון כסף) או בשטר קניין (ולא שטר שחרור) – נחלקו בזה האחרונים, והדבר תלוי במחלוקות דלעיל בטעם ובמקור לכך שהאדון לא יכול למוכרו לאחרים:
א) דעת המנחת חינוך (כך ביאר הברכת אברהם (קידושין סט בדפיו אות א) בדעת המנחת חינוך מב-א [יד] אות ה ד"ה אך באמת), כאמור , שיש לאדון קניין בעבד למוכרו, ומה שלא יכול למוכרו לאדון אחר הוא רק מדין "כי טוב לו עימך" (דברים טו-טז). ולפי יסוד זה חידש שלושה דינים: [א] אם העבד מסכים, האדון יכול למוכרו לעצמו בשטר מכירה, ולכן שטר זה לא יצטרך דיני לשמה כשטר שחרור, שהרי הוא מדין מכירה . [ב] אם הנרצע מסכים, הוא יכול לצאת בכסף ובשטר, שהאדון מוכרו לעצמו. [ג] אם האדון מסכים, יש גאולת קרובים אפילו בנמכר לישראל, שהרי האדון מוכרו לעצמו.
ב) אך הברכת אברהם (שם אות ב), כאמור , סובר שכל הקניין שיש לאדון בעבד הוא חידוש, ואין לך בו אלא חידושו, ולכן אין לו בו קניין למוכרו. וא"כ לא שייך שימכרנו לעצמו, וחולק על שלושת הדינים הנ"ל שחידש המנחת חינוך.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אמה עבריה, גרעוןכסף, יעוד, כסף קניין עבדעברי, מוכרעצמו, מיתתהאדון, מכרוהו ביתדין, עבדעברי, רציעה, שטר יציאת עבדעברי, שטר קניין עבד עברי.