קובץ יסודות וחקירות/מיגו להוציא לא אמרינן

הגדרה

טענת מיגו לא מועילה להוציא ממון (תוס' בבא מציעא ב. ד"ה וזה, בבא בתרא לב: ד"ה אמאי וד"ה והלכתא, בבא בתרא נב: ד"ה דברים).
בערך זה נדון בפרטי מיגו להוציא. בשאר דיני מיגו הארכנו בערך מיגו.
לדוגמא, שניים אוחזים בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי – האומר חציה שלי נוטל רביע. ואע"פ שיש לו מיגו שהיה יכול לטעון כולה שלי ולזכות בחציה, לא נאמן במיגו, משום שהוא מיגו להוציא, שהרי חבירו מוחזק בה (תוס' בבא מציעא ב. ד"ה וזה).
החולקים על דין זה הם כמה ראשונים שסוברים שמיגו להוציא כן אמרינן (רמב"ן בבא בתרא לב: ובבא מציעא ב., ריטב"א כתובות טז: ובבא מציעא ב., חידושי הר"ן בבא מציעא ב., רשב"א בבא מציעא ב. וריב"ש – הובאו בשו"ע חו"מ פב-יג ובש"ך פג-ז). ותוס' הם הסוברים שמיגו להוציא לא אמרינן (בבא מציעא ב. ד"ה וזה, בבא בתרא לב: ד"ה אמאי וד"ה והלכתא, בבא בתרא נב: ד"ה דברים).
וכן הרמ"א (חו"מ פב-יב) הביא את המחלוקת בזה.

מקור וטעם

בטעם שמיגו להוציא לא אמרינן האריכו האחרונים, ומצאנו לזה חמישה טעמים:
א) הקצוה"ח (פב-יא) ביאר בפשטות משום שחזקת ממון (מוחזק) חזקה יותר מהמיגו.
ב) הפלפולא חריפתא ((לא על הרא"ש אלא מר' בנימין ליבעסקינד) אין הולכין בממון אחר הרוב (ד"ה והסברא) עמוד 9) ביאר שכל דין מיגו מקורו ברוב, שרוב האנשים היו משקרים וטוענים את הטענה הטובה יותר. ולכן אינו עדיף מרוב שלא מועיל להוציא ממון (ומעין זה כתב בשו"ת שואל ומשיב (ח"ד ח) שמיגו הוא אומדנא אך אינה אומדנא גדולה, ולכן לא מוציאה ממון).
ג) החתן סופר ((ר' שמואל ארנפלד, נכדו של החתם סופר) כללי מיגו תג) ביאר שמיגו אינו דין ודאי אלא דין ספק, כלומר שעדיין איננו בטוחים בוודאי שהוא דובר אמת, ולכן לא יכול להוציא ממון (ודעת הראשונים שמיגו כן מוציא סוברת שהוא דין ודאי).
ד) העילוי ממייצ'יט (סה) חידש טעם אחר, שכל הגדרת מיגו הוא שטוען טענה גרועה, אך הרי לאחר שאנו מאמינים לטענתו במיגו – ממילא כבר אינה טענה גרועה (שהרי נאמן בה) ולכן מתבטל המיגו, ואם כן שוב נהיית גרועה (שהרי שוב לא נאמן בה), וא"כ חוזר המיגו ונאמן, וחוזר חלילה. ולכן לא מוציא ממון .
ה) יש מי שכתב שבכל טענה טובה יש שני דינים: [א] שאם לא יטען היא הוכחה נגדו שהרי אם היה צודק ודאי שלא היה שותק. [ב] מכך שטען יש ראיה קלושה, שאע"פ שהוא הבעל דין, קצת ראיה יש (שהרי ודאי שחלק מבעלי הדין מודים על האמת ואינם משקרים). ובמיגו אמנם אין את הדין הב' אך יש את הדין הא', שאין הוכחה נגדו מכך שלא טען, שהרי לא שתק. ולכן לא יועיל להוציא ממון שהרי אינו ראיה חיובית, והמוציא מחבירו עליו הראיה (אב ישראל יט-ט, ולפי זה ביאר שדין מיגו וטענינן הם מאותו יסוד, שבשניהם יש את דין א' ולא את ב', וכך ביאר ששניהם לא יועילו בטענה שאינה שכיחה (שכיוון שאין ראיה חיובית לא נחשוש למקרה שאינו שכיח), ושניהם לא מועילים להוציא ממון).
בגדרו חקר הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא א-ב ד"ה ויש) האם לא אומרים מיגו כשהוא להוציא, או שאומרים מיגו רק כשהוא להחזיק.

פרטי הדין

בתוספת ברי ושמא או חזקה או שטר – לכו"ע המיגו מוציא (כללי מיגו לנתיה"מ א (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סי' פב)).
מרא קמא נגד מיגו, תלוי בגדר מרא קמא האם הוא מוחזק או חזקה דמעיקרא , שהרי מוחזק עדיף ממיגו (שמיגו להוציא לא אמרינן ), וחזקה דמעיקרא פחותה ממנו . ובאמת נחלקו בזה (קובץ שיעורים ח"ב ח והקצוה"ח המובא בו, וקונטרס הספיקות ו-יא כתב שרוב לא מוציא ממרא קמא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אין הולכין בממון אחר הרוב (שגם רוב לא מועיל להוציא ממון), חוזק ההכרעות (דנו שם בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה עלחברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה),מוחזק, מיגו, ספיקות (יסודות הכללים של הספיקות והכרעותיהם, ושם ביארנו את החילוקים בין סברא וגזיה"כ, בירור והנהגה, ודאי וספק).