קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת

הגדרה

הנתבע סכום כסף, הודה שהוא חייב את מקצתו וכפר בשאר הסכום. דינו שחייב שבועה על החלק שכפר בו.

מקור וטעם

מקורו מהפסוק (שמות כב-ח) "אשר יאמר כי הוא זה" (שבועות לט:).
בטעמו ישנם שלושה צדדים:
א) חייב שבועה משום שרגליים לדבר שמשקר (קונטרסי שיעורים בבא מציעא ג-ב (ד"ה ובביאור) בדעת הרמב"ם).
ב) כיוון שחייב לו את הממון שהודה לו, על ידי כך מגלגל עליו שבועה על הממון שכופר, כעין גלגול שבועה (תוס' כתובות יח. (ד"ה מפני) בתירוצם השני, וכן ביארו בדבריהם המהר"ם שיף ושיעורי ר' דוד שם).
ג) גזירת הכתוב (תוס' כתובות יח. (ד"ה מפני) בתירוצם הראשון, קונטרסי שיעורים שם בדעת הגאונים).
בסיבת חיוב השבועה חקרו בין ארבעה צדדים:
א) חייב שבועה משום ההודאה במקצת (קונטרסי שיעורים בבא מציעא ג-ג).
ב) חייב שבועה משום חיוב הממון במקצת, שחייב את הממון שעליו הודה (ר' חיים מטעלז בבא מציעא ד (עמוד קי) חקר בין שני הצדדים הללו).
ג) חייב שבועה משתי הסיבות יחד, שכדי לחייבו שבועה צריך גם את ההודאה במקצת וגם את חיוב הממון במקצת.
ד) חייב שבועה מכל אחת מהסיבות בנפרד, שכדי לחייבו שבועה צריך או את ההודאה במקצת או את חיוב הממון במקצת (פרי משה שבועות ממון יג-ב חקר בין ארבעת הצדדים).

פרטי הדין

הודאה שאינה מועילה להודאה, כגון הודאה בפני יחיד מומחה, הסתפק הקצוה"ח (ג-ב) האם מועילה לדין מודה במקצת לחייבו שבועה כל זמן שלא חזר בו מהודאתו.
הודאה בדבר שאינו יכול לכפור בו, כגון מעשה בית דין, לא נחשבת הודאה במקצת (רמב"ם טוען ונטען ד-ד, שו"ע חו"מ פז-ב).
איני יודע אם פרעתיך – תבעו מאה, וטען הנתבע על חמישים איני יודע אם פרעתיך ועל חמישים לא הלוויתני – דינו כמודה במקצת, ש"איני יודע אם פרעתיך" דינו כהודאה (רמב"ן שבועות מג. סוף ד"ה וקשיא) .

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הודאת בעלדין, הילך, טענו חיטים והודה לו בשעורים, שבועה (בממונות) (לגבי כלל השבועות לפטור מחיוב ממון), שבועת ביטוי (לגבי מהות השבועה בכלל).