קובץ יסודות וחקירות/מבטל כיסו של חבירו

הגדרה

הנותן מעות לחבירו לסחור בהן ולהתחלק עימו ברווח, ולא סחר בהן - אין לו עליו אלא תרעומת על כך (ירושלמי בבא מציעא ה-ג [כ:]).
לדוגמא, נתן לו מעות לקנות בהן פירות למחצית שכר ולא לקח (רמב"ם שלוחין ושותפין ז-ו), נעל חנותו של חבירו (קצוה"ח שלג-ב סוף ד"ה אבל).

מקור וטעם

מקורו – דין זה לא הוזכר בבבלי כלל, אלא רק בירושלמי (בבא מציעא ה-ג [כ:]): "המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת". והראשונים הביאוהו (רא"ש בבא מציעא עג: (סי' סט), נימוק"י בבא מציעא סא: בדפי הרי"ף, ריטב"א בבא מציעא עג: ד"ה האי, מאירי בבא מציעא סט. ד"ה וכן), ונפסק להלכה (רמב"ם שלוחין ושותפין ז-ו, סמ"ג עשה פב).
בטעם הפטור ישנם שני ביאורים:
א) מניעת רווח לא נחשבת הפסד (ש"ך חו"מ סא-י).
ב) אינו ודאי שהיה מגיע רווח (ב"ח חו"מ סא-ז סוף ד"ה כתב, ש"ך חו"מ סא-י), שהרי לפעמים מצוי בו ההפסד כמו הרווח (פני משה על הירושלמי שם ד"ה ספינת).
והוא מדין גרמא (ריטב"א בבא מציעא עג: ד"ה האי, קצוה"ח שי-א ד"ה גדל), ויש מהפוסקים שהוסיפו שהוא גרע מגרמא (ב"ח חו"מ סא-ז סוף ד"ה כתב, ש"ך חו"מ סא-י) .
טעם התרעומת הוא על כך שהיו מעותיו בטילות אצלו (פני משה על הירושלמי בבא מציעא ה-ג [כ:] ד"ה אין לו), שהיה יכול להשתכר ולהרוויח (שם ד"ה הדא).

דינים שונים

הדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דקיימא לאגרא – חייב לשלם לו, וכן התוקף ספינתו של חבירו העשויה לשכר – חייב. ובטעם החילוק בין דינים אלו למבטל כיסו של חבירו שפטור, ישנם שלושה ביאורים (קצוה"ח שלג-ב): א) במבטל כיסו המעות באו לידו בהיתר, אך הדר בחצר והתוקף ספינתו הם באיסור. ולטעם זה מי ששכר בית מחבירו לשנה, ונתעכב כמה שנים – פטור (חוות יאיר קנא בביאורו הראשון, הובא בקצוה"ח שלג-ב ד"ה גדל).
ב) חצר וספינה עומדים להשכיר, ודרך העולם שאינם עומדים פנויים משום שהשוכרים שכיחים. אך במעות צריך התחכמות והתעסקות בקניה ומכירה כדי להרוויח מהן (חוות יאיר שם בביאורו השני, וכתב שהוא יותר נראה (הובא גם הוא בקצוה"ח שם)).
ג) בחצר חבירו חייב כי קרקע אינה נגזלת. בספינה חייב כי ירד אליה אדעתא דאגרא (דעת הקצוה"ח עצמו שלג-ב תחילת ד"ה ולבבי).

פרטי הדין

דינו הוא שאין לו עליו אלא תרעומת (ירושלמי בבא מציעא ה-ג [כ:]), ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים (ערוך השולחן חו"מ שפו-כג, יקר תפארת על הרמב"ם שלוחין ושותפין ז-ו).
אדם שהזיק אדם בביטול מלאכה, כגון שסגרו במסגר (בבא קמא פה: ורש"י ד"ה דהדקיה) – חייב, ואינו כמבטל כיסו של חבירו שפטור. משום שבאדם שהזיק אדם יש חיוב שבת, ורק בנזקי ממון (כמבטל כיסו) אין דין זה (קצוה"ח שלג-ב סוף ד"ה אבל).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: גרמאוגרמי, מצמצם.